ספרים

יומן יצחק למדן

אבידב ליפסקר-אלבק

יומן יצחק למדן

ההדרה, מבוא והערות-כתב-יד 'גנזים': 13456/196

מאת אבידב ליפסקר

מהדורה ביקורתית מוערת ומבוא

יצחק למדן (מְלינוֹב, אוקראינה 1954-1897 תל-אביב, ישראל) נמנה על המשוררים המרכזיים מדור העלייה השלישית לצד אורי צבי גרינברג, אברהם שלונסקי, ש' שלום, אלכסנדר פן ואביגדור המאירי. יצירתו הספרותית משקפת את שלב המעבר החשוב של הגירת המודרניזם בשירה מהמרכז הספרותי המזרח-אירופאי אל המרכז הארץ ישראלי בראשית שנות העשרים. יצירתו הספרותית זכתה לכינוס ולקנוניזציה במהדורת כל שירי יצחק למדן אך הצד האישי של חייו - הביוגרפיה הנפשית שלו - ומערכת היחסים שנרקמה בינו לבין הסובבים אותו, נותרו אצורים ביומנו האישי שנותר גנוז בכתב-יד. למדן החל לכתוב יומן זה בהיותו בן שבע-עשרה (קיץ, 1914).

היומן, שנכתב בעברית האפיינית לכותבים בראשית המאה העשרים, מתעד את ימי נדודיו באוקראינה שלאחר מלחמת העולם הראשונה, את ימי המהפכה ומלחמת האזרחים שלאחריה במקומות הבאים: מְלינוֹב, הוֹבין, לוּצְק, ובְּרֶסְטֶצְ'קָה, ולאחר מכן עוקב אחר ימיו הראשונים כחלוץ בארץ ישראל משנת 1920 עד 1924 במקומות אלה: סֶגֶ'רה, שָׂרוֹנה ותל-אביב. היומן מתעד חמש שנות נערות בגולה וחמש שנים ראשונות בארץ ישראל. שש-מאות וחמישים עמודיו (בפורמאט הנדפס), נכתבו בחמש –עשרה מחברות עבות שנאספו על ידי כותבן ונמסרו בידיו למכון 'גנזים'. המחברת הראשונה התגלתה לאחרונה תוך כדי עריכת היומן. מאז נמסר למשמרת זכה היומן לסקירות קצרות ביותר. משום מצבו הקשה: רבים מדפיו ניזוקו מרטיבות ובלייה וחלקים רבים כתובים בכתב זעיר וקשה לפענוח. מעטים אפוא החוקרים שהתאמצו לקרוא בו והוצאתו לאור תשיב אותו משולי התודעה הביקורתית שאליה נדחק אל מרכז הדיון הביקורתי בתרבות התקופה.

הטווס, המגוהץ וחצי האישה

נינה פינטו-אבקסיס

בספר זה המחברת מעמיקה חקור בנסיבות היווצרותו של הומור אתני בעל סממנים מקומיים ייחודיים והדים אוניברסאליים רחבים. היא מציגה, מסבירה ומנתחת לעומק את סוגת הכינויים הפרטיים שהיו נהוגים בקרב יהודי טיטואן שבצפון מרוקו בהתבססה על מאגר ידע רב היקף של מסורות בעל-פה ובכתב. בקיאותה הלשונית ואוריינותה התרבותית, וכן רשת המידענים הענפה שגייסה, מקנים לספר תוקף מחקרי רציני. בד בבד עם עומק העיון והמחקר שבו מתאפיין הספר הוא שופע צבעוניות מלאת חיים ורווית שעשוע.

המחברת מגייסת לניתוח הטקסטים את הרקע ההיסטורי הייחודי של מרוקו הספרדית, את חכמת לשון החכתייה (הספרדית-יהודית ששימשה את יהודי טיטואן וערים אחרות בצפון מרוקו), את התיאוריות של חקר ההומור וחקר הפולקלור, ואת חושיה החדים כחוקרת מעולה של ספרות וספרות עממית.

הספר לא רק מכונן את טיטואן מן העבר על מפגשיה הבין-קבוצתיים, על ההתייחסויות המורכבות למגדר ולמעמד, על משכיליה, ענייה ויפיפיותיה, אלא אף מספק לנו כלים להבין את מורכבות הקיום של היהודים שחיו בה ואף את עושר הקיום האנושי באשר הוא.

Disenchanted Tailor In “Illusion” Sholem Aleichem Behind The Scenes Of Early Jewish Cinema, 1913-16

Ber Kotlerman

A simple tailor, the protagonist of the great Yiddish author Sholem Aleichem’s last theatrical drama, suddenly becomes rich, but loses his money on account of an obscure cinema deal. The author’s son-in-law and assistant, Y.D. Berkowitz, insisted that the issue of moviemaking be removed from the plot. It seems he tried, among other things, to conceal his father-in-law’s “cinema obsession,” which played itself out between Moscow and New York during the final years of his short life. Until now this story of Sholem Aleichem’s “last love” remained virtually unknown because the majority of relevant documents, written in Yiddish, Russian, Hebrew, English, and other languages, as well as the author’s film scripts, have never been published. By reconstructing the picture of Sholem Aleichem’s extensive contacts with the world of cinema in Europe, Russia, and the US, this monograph throws new light on the famous writer’s life and work, on the background of the incipience of early Jewish cinematography.

דרושה, פקודה, שקולה: דיוקן ארץ-ישראל בפיוטיה

אפרים חזן וישראל רוזנסון
 

הספר מציג לקט-מעט מאוצרות הפלא של הפיוט הארץ ישראלי הקדום. בעיקר אותם קטעים המשקפים את חיי היום יום ביישוב היהודי בארץ ישראל במחצית השנייה של האלף הראשון על שלל צבעיו, על תקוותיו וכיסופיו. פרקי הספר מביאים מתיאורי הארץ בפיוט והתייחסותו לפירותיה ולצמחיה, לברכת המים והיבול, לכינויי הארץ, לשמות יישובים ולציוני גבולות ותחומין. גם מתוך קטעי-מעט אלה מתגלה יצירה שהייתה חיה ותוססת וזכתה לקהל ארץ ישראלי אוהב תורה. קהל זה מצא בפיוט עולם מלא של יצירה ולימוד, עולם שהשתלב היטב בחיי התרבות והאמנות המתגלים אלינו מבעד לחפירות הארכיאולוגיות ושרידי פאר העבר.

עורכי הלקט פרופ' ישראל רוזנסון ראש מכללת אפרתה, איש חינוך ולימודי ארץ ישראל ופרופ' אפרים חזן, ראש המפעל לחקר שירת הקודש באוניברסיטת בר אילן מבקשים לתת כלים של שירה ופיוט לעיון מקורי ומרענן בידי אוהבי ארץ ישראל ולומדיה וכל המתהלכים בשביליה.

 

פתח דבר

בשבעת הפרקים שלהלן יובאו קטעי פיוטים שהם פרי יצירתם של פייטנים שמקובל לראותם כארץ-ישראליים; רוצה לומר, שפעלו בארץ-ישראל בתקופה הביזנטית והמוסלמית. פה ושם הרחבנו את היריעה גם לפייטנים בני התקופה שלא התגוררו בארץ-ישראל עצמה, אך ניתן לראות את יצירתם כקשורה במידה רבה ליצירה הפייטנית הארץ-ישראלית.

הקטעים המובאים מתייחסים לארץ-ישראל, והתייחסות זו עולה ממבנה החיבור העומד לפני הקורא: חילקנו את קטעי הפיוטים הנידונים על-פי נושאים וקבענו כותרות לפרקים, כותרות האמורות לשקף נושאים מוגדרים המאפיינים את 'ארץ-ישראל של מטה' – טבעה ויישובה. בסוג כזה של חלוקה יש צד מסוים של מלאכותיות, ולא-אחת הנושאים המובעים בפיוטים חוצים את גבולות החלוקה שהצבנו; ויש מהקטעים שהובאו שעשויים לנגוע במספר היבטים של ההתייחסות לארץ-ישראל. גם הבחירה איננה אובייקטיבית; כל בחירה באשר היא יסודה בטעמם האישי של העורכים, וכך גם בחיבור זה; ולא נותר אלא לראות בקטעים המובאים דוגמאות בלבד לקורפוס גדול ועשיר שבמסגרת הנידונה הובאו רק כמה מנציגיו.

 

מתוך: ארץ-ישראל בפיוט הארץ-ישראלי: מורשת חז"ל, המסגרת הפיוטית, אידאולוגיה וראליה:

ובכן יבושו ויחפרו ויכלמו

הָאוֹמְרִים לְכִילַי שׁוֹעַ / הַבּוֹחֲרִים בְּשִׁקּוּצֵי תַעַב

הַגָּלִים לְגִלּוּל גִּלּוּי גּוּף / הַדְּבֵקִים בְּמֵת לִפְנֵי חָי

הַהוֹמִים וְשָֹטֵי כָזָב / הַוָּתִיקִים בְּרָעָה לְהָרֵעַ

הַזְּהוּמִים בְּזִבְחֵי מֵתִים / הַחֲלוּקִים עַל צִוּוּיָ

הַטְּמוּנִים בְּמַחְשָׁ מַעֲשֵֹימוֹ / ה...י...ם לְמִיתַת אֱלֹהֵימוֹ (רבינוביץ, יניי ב, עמ' 221).

 

יומן - יצחק למדן

פרופ' אבידב ליפסקר

מהדורה ביקורתית מוערת ומבוא
יצחק למדן (מְלינוֹב, אוקראינה 1954-1897 תל-אביב, ישראל) נמנה על המשוררים המרכזיים מדור העלייה השלישית לצד אורי צבי גרינברג, אברהם שלונסקי, ש' שלום, אלכסנדר פן ואביגדור המאירי. יצירתו הספרותית משקפת את שלב המעבר החשוב של הגירת המודרניזם בשירה מהמרכז הספרותי המזרח-אירופאי אל המרכז הארץ ישראלי בראשית שנות העשרים. יצירתו הספרותית זכתה לכינוס ולקנוניזציה במהדורת כל שירי יצחק למדן אך הצד האישי של חייו - הביוגרפיה הנפשית שלו - ומערכת היחסים שנרקמה בינו לבין הסובבים אותו, נותרו אצורים ביומנו האישי שנותר גנוז בכתב-יד. למדן החל לכתוב יומן זה בהיותו בן שבע-עשרה (קיץ, 1914).
היומן, שנכתב בעברית האפיינית לכותבים בראשית המאה העשרים, מתעד את ימי נדודיו באוקראינה שלאחר מלחמת העולם הראשונה, את ימי המהפכה ומלחמת האזרחים שלאחריה במקומות הבאים: מְלינוֹב, הוֹבין, לוּצְק, ובְּרֶסְטֶצְ'קָה, ולאחר מכן עוקב אחר ימיו הראשונים כחלוץ בארץ ישראל משנת 1920 עד 1924 במקומות אלה: סֶגֶ'רה, שָׂרוֹנה ותל-אביב. היומן מתעד חמש שנות נערות בגולה וחמש שנים ראשונות בארץ ישראל. שש-מאות וחמישים עמודיו (בפורמאט הנדפס), נכתבו בחמש –עשרה מחברות עבות שנאספו על ידי כותבן ונמסרו בידיו למכון 'גנזים'. המחברת הראשונה התגלתה לאחרונה תוך כדי עריכת היומן. מאז נמסר למשמרת זכה היומן לסקירות קצרות ביותר. משום מצבו הקשה: רבים מדפיו ניזוקו מרטיבות ובלייה וחלקים רבים כתובים בכתב זעיר וקשה לפענוח. מעטים אפוא החוקרים שהתאמצו לקרוא בו והוצאתו לאור תשיב אותו משולי התודעה הביקורתית שאליה נדחק אל מרכז הדיון הביקורתי בתרבות התקופה.

מחשבות על עגנון

פרופ' אבידב ליפסקר

פרקי הספר הם מקטעי מחשבה על מה שאינו בדיוני ואינו מומצא, והוא שקוע בקרקעית הכרוניקה המיתולוגית שברא עגנון ככתב זיכרון לקהילה היהודית ובעיקר לטקסטים הנעלמים שלה. ממשות זו שכוסתה באבק ארכיאולוגי, עגנון נושף עליה ומציב אותה מחדש בכל בּוֹהקהּ הממשי, שהוא תמיד מפליא יותר מכל משמעות נכפלת שמגלה הפרשנות על הבדיון האירוני, כביכול, של עגנון. זו בעיקר הממשות של הערצת ממלכת התורה שהיה לה קיום אוטופי מאתיים שנה בימי 'ועד ארבע ארצות', ואשר רעש קריסתה מהדהד עדיין באזני המספר בספר 'עיר ומלואה'. 
הספר עשוי מפרקי התבוננות במצבים נבחרים של הכרוניקה המיתולוגית הזו: ברית האהבה בין לומדי התורה והשנאה המאגית שמאכלת אותה מתוכה, הברכה והקללה הסמויה הצפונות בדיבור היום-יומי העממי שבפי תלמידי חכמים ('שני תלמידי חכמים שהיו בעירנו'), הגורל המוזר של ספרים שנעשו ללא ידיעת בעליהם לגיבורים בעלי רצון משל עצמם וקמו לכלות את האוחזים בהם ('האיש לבוש הבדים'), סוד התגלותו של 'החכם הנסתר' ('המבקשים להם רב או ברוח המושל'), הרוע שמגייס את סודותיה של חכמה זו עצמה כדי להצמיתה ('מחמת המציק'), והמאיים מכול: הממלכה הנוכרית ש'מאחורי עורפו של עולם', והיא הסיטְרא אחרָא של האוטופיה היהודית ('הנעלם'). בכל פרקי המחשבה האלה מתגלים שוב ושוב הכתבים הגלויים והסמויים של ספריית-עגנון-הכותב כנפרשים לעדן טקסטואלי נטול גבולות שבו התעברה המציאות ואליו היא תמה לגווע.

השלישי האפשרי: מחקר מונוגרפי על עבודתו של יואל הופמן

ד"ר רחל אלבק-גדרון

השלישי האפשרי

חזית העטיפה.jpg
הפרוזה השירית של הסופר יואל הופמן מתמיהה את קוראי הספרות העברית כבר עשרים וחמש שנה. היא מפליאה בחידתיות של עלילותיה המוסוות; בהומור המפתיע שהיא מייבאת מהמזרח הרחוק ומספרות הנונסנס; ובלשונה, שלהגיונה המומצא אין דומה בספרות העברית.

חוקרת הספרות רחל אלבק-גדרון מדובבת את הפרוזה הזו בקול ביקורתי המיוחד לה, באופן שהופך את חידת הופמן לשאלה עיונית מרתקת, ובעיקר לתובנה חדשה לסוג חדש ומומצא זה של פרוזה עברית פוסט-מודרנית שאפשר אולי לכנותה "הופמנית". בשבעת פרקיו משוחח הספר בלשון ביקורתית משוכללת עם שפות הסיפור השונות שהפרוזה של הופמן "משתמשת" בהן: לשון השירה, חידות הקואן ומכתמי הזן, שפת התצלום המצוטט וסיפורי העלילה של גיבוריו המתמיהים של הופמן. זהו ספר ביקורת המעורר את קוראיו להמציא לעצמם אף הם שפת קריאה משל עצמם ביצירותיו של אחד הסופרים המעוררים ביותר בספרות העברית של זמננו. 

יגאל שוורץ ותמר סתר

 

'בהיר וגבוה כזמר, יעקב אורלנד, פואטיקה, היסטוריה תרבות'

פרופ' תמר וולף-מונזון

בהיר וגבוה כזֶמֶר

יעקב אורלנד

פואטיקה, היסטוריה, תרבות

יעקב אורלנד הוא מעמודי התווך של השירה העברית במאה ה=20 ומפעלו הספרותי שזור בחיי התרבות הארץ-ישראלית למן תקופת היישוב ועד לאחר הקמת המדינה. יצירתו ענפה ומרובת=פנים, ובכללה שירה לירית, שירי זמר, מחזות, תרגומים בסוגות שונות, כתיבה לבימה הקלה וכתיבה לילדים. תמר וולף-מונזון מסמנת בה אבני דרך ועוקבת אחר צומתי מפתח בביוגרפיה היוצרת של המשורר, מתוך קֶשֶב לתדרים השונים שבהם כתב ולשיח הפנימי שמתקיים ביניהם.

לצד תרומתו של הספר לשדה המחקר הספרותי הוא מאיר היבטים חדשים בחיים התרבותיים של תל אביב המנדטורית ובחבורות הספרותיות 'יחדיו' ו'מחברות לספרות', שבתוכן פעל אורלנד.  הספר בוחן את השפעתם של שירי הזמר על התגבשותו של האתוס הציוני בפרק הזמן שבין תקופת היישוב להקמת המדינה. דרך שירי העת והעיתון של אורלנד, שהתפרסמו בקביעות בעיתונים 'הדור' ו'חיפה העובדת' ודרך סקירת עבודתו כעורך המדור הספרותי של השבועון 'אשמֹרת' מוארת היצירה הפיוטית והפוליטית בעיתונות ארץ ישראל בשנות החמישים. בחינת המערכונים והפזמונים שכתב אורלנד למטאטא, ללי-לה-לו ולבמות נוספות, ומעקב אחר מחזות העם מרובי המשתתפים שכתב וביים לאירועים בעלי משמעות לאומית, מאפשרים להתחקות אחר התפתחותה של הבימה הקלה בארץ, לפני קום המדינה ולאחריה.

ספר זה הוא מונוגרפיה ראשונה מסוגה על אורלנד, שדנה בכל קורפוס יצירתו ובכלל זה יצירותיו שבכתב יד. המונוגרפיה מושתתת על חומרים ראשוניים שנאספו מארכיונו של המשורר באוניברסיטת בר אילן ומארכיונים בתחומי הזמר העברי, השירה העברית והתרבות העברית. 

פרופ' תמר וולף-מונזון מלמדת במחלקה לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר אילן ועורכת-אחראית של כתב העת 'בקורת ופרשנות'. ספרה הקודם - 'לנגה נקודת הפלא: הפואטיקה והפובליציסטיקה של אורי צבי גרינברג בשנות העשרים' - ראה אור בשנת תשס"ו בהוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה וזמורה-ביתן.

הספר החדש בהיר וגבוה כזֶמֶר הספר ראה אור במכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות ומופץ על-ידי מוסד ביאליק בטלפון: 02-6797942 וניתן לרכישה בחנויות הספרים.

קישור לאתר ההוצאה לרכישת הספר:

http://www.bialik-publishing.co.il/index.php?dir=site&page=catalog&op=it...

ספרה החדש של פרופ' טובה כהן 'עוגב נאלם' על שירתה של רחל מורפורגו

פרופ' טובה כהן

רחל מורפורגו, בת טריאסט של המאה התשע עשרה, הייתה המשוררת העברייה הראשונה שהשאירה קורפוס שירים ומכתבים. שיריה המסורתיים והמהפכניים גם יחד צמחו ועלו מתוך תערובת מרתקת של כשרון כתיבה, אומץ לפרוץ לתחום גברי לחלוטין באותה תקופה, תפיסת זהות נשית אוטונומית ושוויונית, אמונה דתית עמוקה והשכלה עברית-יהודית רחבה. מנקודת תצפית של ראשית המאה העשרים ואחת, מצטיירות שירתה, למדנותה ודמותה של רחל מורפורגו כמופע פתאומי שהבליח לשנים מספר ואז נשכח כמעט לחלוטין. למרות חשיפתה מחדש בשנות התשעים של המאה הקודמת לא התבהרה עדיין דמותה וגם שירתה עדיין לוטה בערפל

לספר זה שני חלקים: הראשון - מונוגרפיה מלאה ראשונה של רחל מורפורגו המתארת את דמותה ושירתה על רקע משפחתה, קהילתה, תקופתה ותרבותה. סיפור חייה  ושיריה נקראים ומפורשים מחדש בהסתמך גם על מוסכמות זמנה וגם על דרכי הפרשנות של הביוגרפיה הפמיניסטית ושל חקר כתיבת נשים. חלקו השני של הספר הוא הוצאה מחודשת ומבוארת של כל שיריה ומכתביה, שהתפרסמו לראשונה בספר עוגב רחל (1890) בתוספת  כתבים שלא פורסמו עד כה.

Religious Stories in Transformation: Conflict, Revision and Reception

ד"ר ורד טוהר
Religious Stories in Transformation: Conflict, Revision and Reception

Go to Online Edition

Edited by Alberdina Houtman, Protestant Theological University, Tamar Kadari,Schechter Institute of Jewish Studies, Marcel Poorthuis, Tilburg School of Theology, Vered Tohar, Bar Ilan University

In Religious Stories in Transformation: Conflict, Revision and Reception, the editors present a collection of essays that reveal both the many similarities and the poignant differences between ancient myths in Judaism, Christianity, Islam, and modern secular culture and how these stories were incorporated and adapted over time. This rich multidisciplinary research demonstrates not only how stories in different religions and cultures are interesting in their own right, but also that the process of transformation in particular deserves scholarly interest. It is through the changes in the stories that the particular identity of each religion comes to the fore most strikingly.