פרופ' אהרן מירסקי ז"ל

פרופ' פרופ' אהרן מירסקי ז"ל

קו"ח

פרופ' אהרון מירסקי (תרע"ד – תשס"א)

פרופ' אהרן מירסקי, חתן פרס ישראל לחקר הספרות העברית לשנת תשנ"ט, נולד בנובהרדוק  שברוסיה הלבנה ביח באייר תרע"ד, למד בישיבות ליטא ועלה ארצה בשנת תרצ"ה. התחיל את דרכו כפועל ותוך כך למד בישיבות שונות ובבית המדרש למורים "מזרחי" שבראשו עמד א"מ ליפשיץ. בהמשך דרכו הוא למד באוניברסיטה העברית, ומשנת תשי"ב החל ללמד בה לשון עברית, פיוט  ושירת ספרד. בשנת תשל"ב נתמנה לפרופסור מן המניין. בתקופה זו הוא הצטרף לסגל ההוראה של המחלקה לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר אילן ונתן תנופה רבתי לחקר הפיוט ושירת הקודש ולהוראתן. הוא אף יזם והקים את לימודי התעודה בעריכת לשון במחלקה ללשון העברית. הוא יזם מפעלי מחקר בשירה ועמד מאחורי ייסוד שני כתבי העת של המדור "מסורת הפיוט" ו"פרקי שירה".

עבודת הדוקטור שלו שעסקה בתבניות רטוריות במדרש וגלגוליהן בפיוט הקדום הפכה לאבן פינה בחקר תבניות הלשון בפיוט. מכאן פיתח מירסקי את חקר הזיקות בין הפיוט למדרש. וגולת הכותרת של מחקריו היא המהדורה שלו לפיוטי יוסי בן יוסי (ירושלים תשנ"א). תרומתו לשירת החול הספרדית משתקפת במהדורתו לשירי ר' יצחק אבן כלפון (ירושלים תשכ"א), תרומתו לשירת הקודש העברית ניכרת בעשרות מאמרים ובספרו "מחובות הלבבות לשירת הלבבות" (ירושלים תשנ"ב).

תרומתו מיוחדת תרם בפרסום עשרות שירים לרבי ישראל נג'ארה ובעיון פואטי בשירתו. מירסקי היה חבר במערכת מפעל הפרשנות "דעת מקרא" ואף פירש את ספר דברים כולו. בצד מחקריו היה מירסקי משורר בעל יכולת שירית רבה ושיקף בשירתו את שואת אירופה, בה נספו אביו ואחותו, וחלק נרחב משירתו הוא קינה וזעקה על החורבן הגדול. שירו "רשות לקדיש וקדושה" אף נאמר בבתי כנסת אחדים עם קינות תשעה באב. הפן השני של שירתו הוא תקומת ישראל בארצו, שירת שדות ופריחה. עד יום פטירתו בח' באדר תשס"א היה פרופ' מירסקי שותף נאמן ויועץ בר סמכא לכל מפעלי המחקר וההוראה במדור השירה והפיוט במחלקה.