פרופ' יהודה פרידלנדר

פרופ'

קו"ח

יהודה פרידלנדר (נולד ב-19 באוגוסט 1939) הוא פרופסור אמריטוס במחלקה לספרות עם ישראל ולספרות משווה באוניברסיטת בר-אילן. פרופ' פרידלנדר נולד וגדל בתל אביב בבית דתי. סבו היה רב קהילה בפולין ואביו היה רב ועבד כמחנך וכסגן מנהל בבית הספר התיכון העירוני-דתי ב-ג (צייטלין) בתל אביב. יהודה פרידלנדר החל את לימודיו ב'חדר' (בית הספר התורני סיני), אחר כך עבר לבית הספר היסודי הממ"ד מוריה שבתל אביב, למד בתיכון העירוני דתי צייטלין שבתל אביב במגמות תורנית והומניסטית והיה מדריך בתנועת הנוער בני עקיבא. החל את שירותו הצבאי בגרעין נח"ל של בני עקיבא, וסיים שירותו ברבנות הצבאית כקצין הדת של בסיס הטירונים בה"ד 4 בצריפין. עוד בהיותו תלמיד ביה"ס התיכון נפגש עם פרופסור ברוך קורצווייל שהשפיע עליו עמוקות ובעקבותיו הלך ללמוד באוניברסיטת בר-אילן, שם סיים את חוק לימודיו מהתואר הראשון עד השלישי ועשה באוניברסיטה את כל הקריירה האקדמית שלו. סיים תואר ראשון בהצלחה ראויה לציון בספרות עברית וספרות עולם, תואר שני בספרות עברית, כשעבודת המאסטר עסקה בעיונים במיטאפוריקה של המוות ביצירתו של אורי צבי גרינברג, תחת הדרכתו של ברוך קורצווייל. עשה את הדוקטורט על ספרות ההשכלה תחת הנחייתו של ברוך קורצווייל וקיבל את הדוקטורט ב-1968. נושא הדוקטורט היה: "תנודות במשמעותם של ערכי היסוד בשירה העברית הדשה במאות ה-18 וה-19", המשכילים דיברו על היהדות החרדית כ"מורדי אור" (השכלה, enlightenment היא הארה מלשון אור) ופרידלנדר בדק את התנודות במשמעותה של המטפורה אור אצל המשוררים המשכילים. שהה בפוסט דוקטורט במוזיאון הבריטי, שם חקר את יצירותיו העבריות של י.ל. פרץ. מ-1968 נהיה מרצה ומ-1980 נהיה פרופסור מן המניין לספרות עברית ולספרות משווה. שנים אחדות היה מורה בתיכון. תחת הדרכתו באוניברסיטה סיימו 22 דוקטורנטים ו-30 מאסטרנטים.

יהודה פרידלנדר היה ראש המחלקה לספרות עברית (כיום המחלקה לספרות עם ישראל) ולספרות עולם ואחר כך ראש המחלקה לספרות משווה, שימש כראש מכון קורצוייל וכמנהל מכון קוטלר, שימש ראש אקדמי של המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון, היה מופקד הקתדרה לתולדות יהדות מזרח אירופה ותרבותה על שם שמשון פלדמן באוניברסיטת בר-אילן. כיהן כדיקן הפקולטה למדעי הרוח ודיקן הפקולטה למדעי היהדות וכיהן כרקטור אוניברסיטת בר-אילן. וב-2004 פרש לגמלאות. שימש כחבר המועצה להשכלה גבוהה, חבר המועצה לתרבות ואומנות, 'אמנות לעם', יו"ר הוועדה האקדמית של הוצאת הספרים של אוניברסיטת בר-אילן וראש המכון לציונות הדתית באוניברסיטה, היה יו"ר הוועדה לספרות ולאומנות מטעם משרד החינוך, ויו"ר וועדת המקצוע והוועדה לתוכניות לימודים לחינוך הדתי במשרד החינוך. וכיום משמש כחבר המועצה להשכלה גבוהה (יהודה ושומרון) ומעורכי כתב העת קתרסיס ומ-2001 משמש כעורך המדעי של ספריית הילל בן חיים למדעי היהדות בהוצאת הקיבוץ המאוחד. היה פרופסור אורח באוניברסיטאות הרווארד וברנדייס. הוא חבר האיגוד העולמי למדעי היהדות, חבר האגודה ללימודי היהדות בארצות הברית, חבר האגודה הלאומית של הפרופסורים לעברית בארצות הברית וחבר אגודת הסופרים העבריים.

זכה בפרס טלפיר לספרות, פרס ברנשטיין לביקורת ספרותית ופרס ע"ש אברהם קריב לביקורת הספרות.

מחקר

יהודה פרידלנדר חוקר את ספרות ההשכלה, דהיינו הספרות העברית במאות ה-18 וה-19 ובמאה ה-20, אולם לא רק הספרות החילונית אלא גם תחומים נוספים של חכמת ישראל ויחסה להלכה ובעיקר התמקד בסוגת הסאטירה שבספרות ההשכלה. פרידלנדר הוא אומנם תלמיד מובהק של ברוך קורצווייל, אולם הושפע עמוקות גם מדב סדן ומדרכו בחקר ספרות עם ישראל. תחום שני אותו הרבה לחקור הוא שירתו של אורי צבי גרינברגוהתחום השלישי בו מיעט אומנם לחקור אך הרבה להורות הוא תולדות המחשבה האסתטית לדורותיה, מאפלטון ועד ראשית המאה העשרים, ומלא בכך את מקומו של מורו פרופסור משה שוורץ. חוט השני העובר לכל אורך מחקריו הוא לבדוק את השתלבותם של חומרים תרבותיים במורשת ישראל ובתרבות העמים, ורבדים לשוניים ביצירה הספרותית לדורותיה.

אורי צבי גרינברג: עיונים בשירתו

זהו ספרו הראשון של יהודה פרידלנדר שהוא בעיקרו פרי עבודת המאסטר שלו. פרידלנדר בוחן כיצד הצליח אורי צבי גרינברג בשירתו להחיות ביטויים עבריים וארמיים מימי בית שני וימי הביניים. ואילך. הספר התרכז בניתוח המטפוריקה של המוות ביצירתו, הוא ניסה להראות שהמטפוריקה של המוות מהווה ביטוי לתשתית העומק של שירת אורי צבי גרינברג.

בין הוויה לחוויה – מסות על יצירתו העברית של י"ל פרץ ומבחר מיצירותיו אשר לא כונסו בכתביו

חלקו הראשון של הספר מכיל מחקרים על י"ל פרץ וחלקו השני מכיל כתבים שלו שלא כונסו בכל כתביו (שיצאו לאור בהוצאת דביר), ובהם שירים עבריים ומחזה, שנכתב ופורסם במקורו בעברית, ואילו במהדורת כל כתבי פרץ פורסם תרגום של המחזה מיידיש. בספרו מנסה פרידלנדר להראות את קווי היחוד של יצירתו העברית של י"ל פרץ בסיפורת, בשירה כיצירת סופר מודרני. י"ל פרץ (1915-1851) לא כתב רק בנוסח נאו-חסידי. פרידלנדר ניסה להראות כי. י"ל פרץ תהה כל ימיו אחר משמעות הקיום האנושי. המשפט המאפיין אותו יותר מכל, לדעת פרידלנדר, הוא: "האדם המתהלך תועה בעולם וסימן שאלה שותת דם בלבבו – ידידי וחברי הוא". ("וכוח", כל-כתבי, כרך שמיני, תל אביב תשכ"א, עמ' שנא)

יצחק ארטר, הצופה לבית ישראל

זוהי מהדורה מוערת של כל יצירתו של יצחק ארטר עם מבוא והערות, בהוצאת ספריית דורות של מוסד ביאליק. ארטר הוא מבחירי הסטיריקנים בספרות העברית החדשה, ועוד בחייו הוכתר בפי שמואל דוד לוצאטו(שד"ל) ל"נעים סאטירות ישראל". פרידלנדר דן ביצירת ארטר כגילויה הבשל, האותנטי והמרתק של ההשכלה העברית בגליציה, והשפעתה הייתה רבה הן על הספרות העברית והן על ספרות יידיש. זוהי סאטירה שכל כולה מאבק בחסידות – בזיוף שבה, בהעמדת הפנים של מנהיגיה.

ספרות הסאטירה

בספרות ההשכלה חוקר יהודה פרידלנדר בעיקר את סוגת הסאטירה, שהיא ליבת מחקרו. סאטירה היא יצירת פולמוס ופרידלנדר חקר את מלחמת התרבות בקהילה היהודית באירופה המזרחית והמערבית, הוא ראה בסוגה זו את הטובה ביותר מבחינה אסתטית ואת הביטוי העמוק והחזק ביותר בעם ישראל לפולמוס בין חסידות, התנגדותוהשכלה. הסאטירה העברית ב-250 השנים האחרונות היא ליבת עבודתו המחקרית של פרידלנדר. לאורך כל השנים דן בספריו ובמאמריו השונים במאבק בין ההשכלה ליהדות החרדית בגרמניה ובגליציה ולאחרונה הוא העביר את מרכז הכובד הגאוגרפי של מחקריו לדיון בליטאוברבניה, שם מתפלמסים, בין היתר, משה ליב ליליינבלום, י"ל גורדון, יחיאל מיכל פינס ורבני ליטא בשליש האחרון של המאה ה-19. במחקריו על הסאטירה גילה פרידלנדר ופרסם טקסטים בכתבי יד שלא היו ידועים עד אז. לפי פרידלנדר סטיריקן הוא אידאליסט הרוצה לשנות את מציאות ההווה לאור דוגמה אידאלית של העבר, כל סטיריקן אמיתי הוא רומנטיקן. יש לו אוטופיה של העבר שעל פיה הוא שולל את ההווה, על מנת לבנות עתיד טוב יותר. פרידלנדר בודק כיצד התמודד הסטיריקן עם ההלכה, ששללה מכל וכל את הליצנות. עכבות הלכתיות עיכבו אך גם המריצו את הסופרים בפיתוח יצירותיהם הפולמסניות.

בתחום הסאטירה פרסם פרידלנדר מאמרים רבים כשמרביתם כונסו בחמישה כרכים. בכל כרך ישנם מחקרים על יצירות סטיריות, ולכל פרק העוסק ביצירה מופיע הטקסט שהמחקר עוסק בו.

כרך ראשון עוסק בסאטירה בגרמניה, היא מולדת ההשכלה, שם דן פרידלנדר ביצחק אייכל, שאול ברליןואהרון וולפסון-האלה. זוהי השכלה מיליטנטית בגרמניה, בתקופה שאחרי וייזל.

בכרך שני ישנו פרק מאת הסטיריקן טוביה גוטמן פדר, סאטירה נגד לשון יידיש. לאחר מכן מופיעה הסאטירה של ברסלאו "חרב נוקמת נקם ברית", נגד היהדות החרדית, סאטירה נוקבת נגד הרבנים וחומרותיהם, שזייפו את ההלכה, לדעתם, בטענם שאסור להתפלל בגרמנית(המדובר בפולמוס ההיכל שהתחולל ב-1819, עם הקמת הטמפל בגרמניה. הרבנים טענו בתוקף שאסור להתפלל בגרמנית, הרפורמים והמשכילים טענו שמותר כל זמן שאדם יודע מה מתפלל). מאמר אחר בדבר הזקוקות לחילוץ, זוהי סאטירה נוקבת נגד הרבנים המערימים קשיים על הנשים בחליצה. זהו מאמר שכתב מחבר אנונימי שהיה בקיא היטב בהלכות ייבום וחליצה.

כרך שלישי עוסק בטקסט "נזד הדמע" מאת ר' ישראל מזמושץ' בסוף המאה ה-18, זוהי סאטירה נוקבת נגד החסידות, וב"מגילת יוחסין" – כתב יד של סאטירה חברתית על אחד מפרנסי הקהילה, המיוחס למנדל לנדסברג מקרמניץ, שכתב סאטירה בלשון ובמבנה שלמסכת בתלמוד עם ראשונים ואחרונים.

בכרך רביעי מופיעים הטקסטים "קנאת האמת" מאתיהודה ליב מיזס ו"משנת אלישע בן אבויה" מאת משה ליב ליליינבלום.

הכרך חמישי "בין הלכה להשכלה" חותם את הסדרה, ובו פרקים נוספים, שבהם מראה פרידלנדר את שילובן של שתי תשתיות, זו של החשיבה ההלכתית וזו של החשיבה האסתטית. בנוסף לכך יש בספר פרקים על ש"י עגנוןוחיים הזז, והם מהווים חטיבה ייחודית בסאטירה העברית. לטענת פרידלנדר ספרות ההשכלה היא ערש הספרות העברית החדשה, ולא ניתן להבין את הספרות העברית החדשה בלי להבין את ספרות ההשכלה. הספר מכיל גם פרק על שירי החת"ם סופר, שנודע כפוסק ושירתו לא נחקרה עד כה כדבעי. החת"ם סופר מושפע מהפיוט האשכנזי של ימי הביניים ולמרות שהיה בן דור ההשכלה, לא היה בשירתו זכר להשכלה. הוא כתב 21 פיוטים המשקפים את עולם יהדות ההלכה בתקופת ההשכלה במערב אירופה במאה הי"ט.

ספרים

ספרים: 
  • אורי צבי גרינברג - עיונים בשירתו, מחברות לספרות, תל אביב תשכ"ו (1966).
  • אורי צבי גרינברג - עיונים בשירתו, מהדורה שנייה מורחבת, שוקן, ירושלים ותל אביב תשל"ג (1973)..
  • בין הוויה לחוויה - מסות על יצירתו העברית של י"ל פרץ ומבחר מיצירותיו אשר לא כונסו בכתביו, אוניברסיטת בר-אילן והוצאת דביר, תל אביב תשל"ד (1974).
  • פרקים בסאטירה העברית בשלהי המאה הי"ח בגרמניה, פפירוס - בית ההוצאה של אגודת הסטודנטים אוניברסיטת תל אביב, תל אביב תש"ם (1979).
  • במסתרי הסאטירה - פרקים בסאטירה העברית החדשה במאה הי"ט, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן תשמ"ד (1984).
  • במסתרי הסאטירה - פרקים בסאטירה העברית החדשה במאות הי"ח והי"ט, כרך ב, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן תשמ"ט (1989).
  • במסתרי הסאטירה - פרקים בסאטירה העברית במאה הי"ט, כרך ג, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן תשנ"ד (1994 ).
  • בין הלכה להשכלה – מקומן של סוגיות הלכתיות במרקם סוגות ספרותיות, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, רמת –גן תשס"ד (2004).

 

עריכת ספרים (מבוא, הערות וביבליוגרפיה)

  • י"ל פרץ, מפי העם, דביר לעם, תל אביב תשל"א (1971).
  • ברוך קורצווייל, מסכת הרומן והסיפור האירופי, שוקן, ירושלים ותל אביב תשל"ג (1973).
  • אורי צבי גרינברג - מבחר מאמרים על יצירתו,עם עובד וקרן תל אביב לספרות ולאמנות, תל אביב תשל"ה (1974).
  • מבחר ספרותנו בשנת תשל"ד, משרד החינוך והתרבות בשיתוף עם יחדיו, תל אביב תשל"ה (1975).
  • מות אדם מאת פ"ג קלופשטוק, עברית: צבי בן דוד המכונה הירש לעבל מליטשקוי, עם חיים שוהם ורות גלדשטיין-קסטנברג, אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן תשל"ז (1976).
  • שמעון ראבידוביץ, שיחותי עם ביאליק, עםבנימין ח"י ראביד, דביר, ירושלים ותל אביב תשמ"ג (1983).
  • אד"ם הכהן, שירי שפת קודש - מבחר, עםמנוחה גלבוע, מוסד ביאליק, ספריית 'דורות', ירושלים תשמ"ז (1987).
  • על 'והיה העקוב למישור' - מסות על נובלה לש"י עגנון, עם צבי לוז, אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן תשנ"ג (1993).
  • The Writings of Abraham Loeb Benjaminson - A Facsimile Edition, Introduction by Yehuda Friedlander, Harvard College Library, Cambridge, Massachusetts 1994, 370 + XXVI pp.
  • יצחק ארטר, הצופה לבית ישראל, מוסד ביאליק, ספריית 'דורות', ירושלים תשנ"ו (1996).

 

 

עריכה כללית בספרות עברית

  • אברהם שלונסקי - מבחר מאמרים על יצירתו, ליקט וצירף מבוא וביבליוגרפיה: אביעזר ויס, פני הספרות - סידרה שלישית של ילקוטי ביקורת, עם עובד וקרן תל אביב לספרות ולאמנות, תשל"ה (1975).
  • יצחק שנהר - מבחר מאמרים על יצירתו, ליקט וצירף מבוא וביבליוגרפיה: הלל ויס, שם, תשל"ו (1976).
  • יצחק דב ברקוביץ - מבחר מאמרים על יצירתו, ליקט וצירף מבוא וביבליוגרפיה: אברהם הולץ, שם, תשל"ו (1976).
  • חיים הזז - מבחר מאמרים על יצירתו, ליקט וצירף מבוא: הלל ברזל, שם, תשל"ח (1978).
  • יהודה בורלא, ילקוט סיפורים, ליקט והוסיף מבוא והסברים ראובן קריץ, מבחר ספרותנו לעם (עם משה גיורא ויצחק עקביהו), יחדיו בשיתוף עם אגודת הסופרים, תל אביב תשל"ו.
  • אורי צבי גרינברג - מבחר שירים, שוקן, ירושלים ותל אביב תשל"ט (1979).
  • יעקב פיכמן, מושג השירה המודרנית - מסות ספרותיות, כינס והקדים מבוא: א"ב יפה, ספרי "נפש" (עם ישראל זמורה), אגודת הסופרים העברים ועקד: תל אביב 1982.
  • מרדכי גיאורגו (דב) לאנגר, מעט צרי, אסופת כתביו, ערכה והקדימה מבוא: מרים דרור, שם, תשמ"ה.
  • רב משורר ומחזאי - יהודה ליב לנדא (עם רפאל וייזר), הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, ירושלים תש"ן.