האנציקלופדיה של הסיפור היהודי

היסטוריה

משך מאות שנים נמסרה מסורת העם היהודי ומורשתו העתיקה באמצעות סיפורים. סיפורים אלה מן המדרש, סיפורת יהודית מימי-הביניים, וקורפוס כתבי היד שיהודים נטלו עימם בחרדת-קודש בנדידתם ממקום למקום, שימרו את אוצרותיה של מערכת הערכים היהודית, המוסר והחכמה שעשו את עמנו למיוחד כל כך בתרבותו בקרב העמים.

לשם הצגת תמונה מסודרת וממוינת של התופעה הספרותית העצומה הזו נדרשת מתודה מדעית נאותה שתארגן את כלל החומרים הרלבנטיים באופן נגיש הן לעולם המחקר המדעי והן לקורא המעוניין במורשתו התרבותית, ותספק פנורמה רחבה של אוצר הסיפור היהודי שבתוכו משוקעים הערכים היסודיים של התרבות היהודית לדורותיה.

לשם כך הוחל בעיצובה של מתודה הקרויה תֵימַטולוגיה. פתח במלאכה פרופ' יואב אלשטיין אשר ייסד את האנציקלופדיה בשנת 1982, ולימים הצטרף אליו פרופ' אבידב ליפסקר. יחד עיצבו את הדגם הסופי של המתודה התימטולוגית וכן את המבנה הקבוע של ערך אנציקלופדי. מערכת האנציקלופדיה ממוקמת במחלקה לספרות עם-ישראל, אוניברסיטת בר-אילן.

מימי היווסדה התקיימו קשרים בין האנציקלופדיה לבין Enzyklopädie des Märchens שבגטינגן, גרמניה. בעת הקמתה קיבלה את ברכתו של חוקר הפולקלור, פרופ' חיים שוורצבאום ז"ל. המתודה הוצגה לראשונה בפורום בינלאומי, שנערך בפילדלפיה, אוקטובר 1987: 'לקראת תימטולוגיה של ספרות עם-ישראל: תפישה ומתודולוגיה', וסיכום מקיף שלו נדפס בקובץ Thematics Reconsidered. באוגוסט 1988 מהלך הקונגרס העולמי העשירי למדעי היהדות, בירושלים, הוקדש לראשונה מושב שלם לנושא: "תימטולוגיה של ספרות עם-ישראל – פרספקטיבה של תחום מחקר חדש".

במסגרת המחקר הוקם מאגר ארכיוני של אלפי גרסאות סיפור. מאגר זה מאפשר את ייסוד הערכים האנציקלופדיים. ארכיון האנציקלופדיה מונה למעלה ממאה תימות פעילות (ערכים אנציקלופדיים) מתוך כשלוש-מאות צפויות, אשר כל אחת מהן מכילה בממוצע כמה עשרות גרסאות. פוטנציאל המאגר 25,000 גרסאות סיפור.