Prof. Yehuda Friedlander

יהודה פרידלנדר חוקר את ספרות ההשכלה, דהיינו הספרות העברית במאות ה-18 וה-19 ובמאה ה-20, אולם לא רק הספרות החילונית אלא גם תחומים נוספים של חכמת ישראל ויחסה להלכה ובעיקר התמקד בסוגת הסאטירה שבספרות ההשכלה. פרידלנדר הוא אומנם תלמיד מובהק של ברוך קורצווייל, אולם הושפע עמוקות גם מדב סדן ומדרכו בחקר ספרות עם ישראל. תחום שני אותו הרבה לחקור הוא שירתו של אורי צבי גרינברגוהתחום השלישי בו מיעט אומנם לחקור אך הרבה להורות הוא תולדות המחשבה האסתטית לדורותיה, מאפלטון ועד ראשית המאה העשרים, ומלא בכך את מקומו של מורו פרופסור משה שוורץ. חוט השני העובר לכל אורך מחקריו הוא לבדוק את השתלבותם של חומרים תרבותיים במורשת ישראל ובתרבות העמים, ורבדים לשוניים ביצירה הספרותית לדורותיה.

אורי צבי גרינברג: עיונים בשירתו

זהו ספרו הראשון של יהודה פרידלנדר שהוא בעיקרו פרי עבודת המאסטר שלו. פרידלנדר בוחן כיצד הצליח אורי צבי גרינברג בשירתו להחיות ביטויים עבריים וארמיים מימי בית שני וימי הביניים. ואילך. הספר התרכז בניתוח המטפוריקה של המוות ביצירתו, הוא ניסה להראות שהמטפוריקה של המוות מהווה ביטוי לתשתית העומק של שירת אורי צבי גרינברג.

בין הוויה לחוויה – מסות על יצירתו העברית של י"ל פרץ ומבחר מיצירותיו אשר לא כונסו בכתביו

חלקו הראשון של הספר מכיל מחקרים על י"ל פרץ וחלקו השני מכיל כתבים שלו שלא כונסו בכל כתביו (שיצאו לאור בהוצאת דביר), ובהם שירים עבריים ומחזה, שנכתב ופורסם במקורו בעברית, ואילו במהדורת כל כתבי פרץ פורסם תרגום של המחזה מיידיש. בספרו מנסה פרידלנדר להראות את קווי היחוד של יצירתו העברית של י"ל פרץ בסיפורת, בשירה כיצירת סופר מודרני. י"ל פרץ (1915-1851) לא כתב רק בנוסח נאו-חסידי. פרידלנדר ניסה להראות כי. י"ל פרץ תהה כל ימיו אחר משמעות הקיום האנושי. המשפט המאפיין אותו יותר מכל, לדעת פרידלנדר, הוא: "האדם המתהלך תועה בעולם וסימן שאלה שותת דם בלבבו – ידידי וחברי הוא". ("וכוח", כל-כתבי, כרך שמיני, תל אביב תשכ"א, עמ' שנא)

יצחק ארטר, הצופה לבית ישראל

זוהי מהדורה מוערת של כל יצירתו של יצחק ארטר עם מבוא והערות, בהוצאת ספריית דורות של מוסד ביאליק. ארטר הוא מבחירי הסטיריקנים בספרות העברית החדשה, ועוד בחייו הוכתר בפי שמואל דוד לוצאטו(שד"ל) ל"נעים סאטירות ישראל". פרידלנדר דן ביצירת ארטר כגילויה הבשל, האותנטי והמרתק של ההשכלה העברית בגליציה, והשפעתה הייתה רבה הן על הספרות העברית והן על ספרות יידיש. זוהי סאטירה שכל כולה מאבק בחסידות – בזיוף שבה, בהעמדת הפנים של מנהיגיה.

ספרות הסאטירה

בספרות ההשכלה חוקר יהודה פרידלנדר בעיקר את סוגת הסאטירה, שהיא ליבת מחקרו. סאטירה היא יצירת פולמוס ופרידלנדר חקר את מלחמת התרבות בקהילה היהודית באירופה המזרחית והמערבית, הוא ראה בסוגה זו את הטובה ביותר מבחינה אסתטית ואת הביטוי העמוק והחזק ביותר בעם ישראל לפולמוס בין חסידות, התנגדותוהשכלה. הסאטירה העברית ב-250 השנים האחרונות היא ליבת עבודתו המחקרית של פרידלנדר. לאורך כל השנים דן בספריו ובמאמריו השונים במאבק בין ההשכלה ליהדות החרדית בגרמניה ובגליציה ולאחרונה הוא העביר את מרכז הכובד הגאוגרפי של מחקריו לדיון בליטאוברבניה, שם מתפלמסים, בין היתר, משה ליב ליליינבלום, י"ל גורדון, יחיאל מיכל פינס ורבני ליטא בשליש האחרון של המאה ה-19. במחקריו על הסאטירה גילה פרידלנדר ופרסם טקסטים בכתבי יד שלא היו ידועים עד אז. לפי פרידלנדר סטיריקן הוא אידאליסט הרוצה לשנות את מציאות ההווה לאור דוגמה אידאלית של העבר, כל סטיריקן אמיתי הוא רומנטיקן. יש לו אוטופיה של העבר שעל פיה הוא שולל את ההווה, על מנת לבנות עתיד טוב יותר. פרידלנדר בודק כיצד התמודד הסטיריקן עם ההלכה, ששללה מכל וכל את הליצנות. עכבות הלכתיות עיכבו אך גם המריצו את הסופרים בפיתוח יצירותיהם הפולמסניות.

בתחום הסאטירה פרסם פרידלנדר מאמרים רבים כשמרביתם כונסו בחמישה כרכים. בכל כרך ישנם מחקרים על יצירות סטיריות, ולכל פרק העוסק ביצירה מופיע הטקסט שהמחקר עוסק בו.

כרך ראשון עוסק בסאטירה בגרמניה, היא מולדת ההשכלה, שם דן פרידלנדר ביצחק אייכל, שאול ברליןואהרון וולפסון-האלה. זוהי השכלה מיליטנטית בגרמניה, בתקופה שאחרי וייזל.

בכרך שני ישנו פרק מאת הסטיריקן טוביה גוטמן פדר, סאטירה נגד לשון יידיש. לאחר מכן מופיעה הסאטירה של ברסלאו "חרב נוקמת נקם ברית", נגד היהדות החרדית, סאטירה נוקבת נגד הרבנים וחומרותיהם, שזייפו את ההלכה, לדעתם, בטענם שאסור להתפלל בגרמנית(המדובר בפולמוס ההיכל שהתחולל ב-1819, עם הקמת הטמפל בגרמניה. הרבנים טענו בתוקף שאסור להתפלל בגרמנית, הרפורמים והמשכילים טענו שמותר כל זמן שאדם יודע מה מתפלל). מאמר אחר בדבר הזקוקות לחילוץ, זוהי סאטירה נוקבת נגד הרבנים המערימים קשיים על הנשים בחליצה. זהו מאמר שכתב מחבר אנונימי שהיה בקיא היטב בהלכות ייבום וחליצה.

כרך שלישי עוסק בטקסט "נזד הדמע" מאת ר' ישראל מזמושץ' בסוף המאה ה-18, זוהי סאטירה נוקבת נגד החסידות, וב"מגילת יוחסין" – כתב יד של סאטירה חברתית על אחד מפרנסי הקהילה, המיוחס למנדל לנדסברג מקרמניץ, שכתב סאטירה בלשון ובמבנה שלמסכת בתלמוד עם ראשונים ואחרונים.

בכרך רביעי מופיעים הטקסטים "קנאת האמת" מאתיהודה ליב מיזס ו"משנת אלישע בן אבויה" מאת משה ליב ליליינבלום.

הכרך חמישי "בין הלכה להשכלה" חותם את הסדרה, ובו פרקים נוספים, שבהם מראה פרידלנדר את שילובן של שתי תשתיות, זו של החשיבה ההלכתית וזו של החשיבה האסתטית. בנוסף לכך יש בספר פרקים על ש"י עגנוןוחיים הזז, והם מהווים חטיבה ייחודית בסאטירה העברית. לטענת פרידלנדר ספרות ההשכלה היא ערש הספרות העברית החדשה, ולא ניתן להבין את הספרות העברית החדשה בלי להבין את ספרות ההשכלה. הספר מכיל גם פרק על שירי החת"ם סופר, שנודע כפוסק ושירתו לא נחקרה עד כה כדבעי. החת"ם סופר מושפע מהפיוט האשכנזי של ימי הביניים ולמרות שהיה בן דור ההשכלה, לא היה בשירתו זכר להשכלה. הוא כתב 21 פיוטים המשקפים את עולם יהדות ההלכה בתקופת ההשכלה במערב אירופה במאה הי"ט.