דרושה, פקודה, שקולה: דיוקן ארץ-ישראל בפיוטיה

פתח דבר

בשבעת הפרקים שלהלן יובאו קטעי פיוטים שהם פרי יצירתם של פייטנים שמקובל לראותם כארץ-ישראליים; רוצה לומר, שפעלו בארץ-ישראל בתקופה הביזנטית והמוסלמית. פה ושם הרחבנו את היריעה גם לפייטנים בני התקופה שלא התגוררו בארץ-ישראל עצמה, אך ניתן לראות את יצירתם כקשורה במידה רבה ליצירה הפייטנית הארץ-ישראלית.

הקטעים המובאים מתייחסים לארץ-ישראל, והתייחסות זו עולה ממבנה החיבור העומד לפני הקורא: חילקנו את קטעי הפיוטים הנידונים על-פי נושאים וקבענו כותרות לפרקים, כותרות האמורות לשקף נושאים מוגדרים המאפיינים את 'ארץ-ישראל של מטה' – טבעה ויישובה. בסוג כזה של חלוקה יש צד מסוים של מלאכותיות, ולא-אחת הנושאים המובעים בפיוטים חוצים את גבולות החלוקה שהצבנו; ויש מהקטעים שהובאו שעשויים לנגוע במספר היבטים של ההתייחסות לארץ-ישראל. גם הבחירה איננה אובייקטיבית; כל בחירה באשר היא יסודה בטעמם האישי של העורכים, וכך גם בחיבור זה; ולא נותר אלא לראות בקטעים המובאים דוגמאות בלבד לקורפוס גדול ועשיר שבמסגרת הנידונה הובאו רק כמה מנציגיו.

מתוך: ארץ-ישראל בפיוט הארץ-ישראלי: מורשת חז"ל, המסגרת הפיוטית, אידאולוגיה וראליה:

ובכן יבושו ויחפרו ויכלמו

הָאוֹמְרִים לְכִילַי שׁוֹעַ / הַבּוֹחֲרִים בְּשִׁקּוּצֵי תַעַב

הַגָּלִים לְגִלּוּל גִּלּוּי גּוּף / הַדְּבֵקִים בְּמֵת לִפְנֵי חָי

הַהוֹמִים וְשָֹטֵי כָזָב / הַוָּתִיקִים בְּרָעָה לְהָרֵעַ

הַזְּהוּמִים בְּזִבְחֵי מֵתִים / הַחֲלוּקִים עַל צִוּוּיָ