ספרים

פרופ' אבידב ליפסקר, מחשבות על עגנון - כרך ג'

ערב מחווה לפרופ' אבידב ליפסקר וספרו "מחשבות על עגנון" והשקת תערוכת ספרי עגנון נדירים

הכרך השלישי של מחשבות על עגנון הוא חפירת עומק בטקסט אחד, קורות בתינו, מיצירות הזקונים של עגנון, שפורסם לראשונה בשלמותו כתשע שנים אחרי מותו של המחבר.

המחשבה הביקורתית על קורות בתינו מבוססת בחיבור זה על הבחנה כי יצירה זו עיקר קיומה הוא בממד טקסטואלי או בין-טקסטואלי, כלומר קורות כתיבות הספרים בקהילתו. הבחנה זו לגבי יצירה זו שהיא 'כתיבה על כתיבה' באה להחליף את מה שביקורת עגנון ראתה כיצירה שאין לייחס לה תשומת לב רבה, וכי אינה אלא ניסיון כושל של עגנון להעמיד סאגה משפחתית בדויה למחצה.

הקריאה בקורות בתינו מבקשת להראות כי גם אם שוקעו בה תולדותיהם של אנשים ממשיים מאבות אבותיו של עגנון, הרי בממד העומק שלה אין זו יצירה על אודות בני אדם, אלא על קיומם, תולדותיהם וגלגוליהם של ס פ ר י ם מכל מרחביו של ארון הספרים היהודי. הכוח המניע של יצירה זו טמון באבלו המתמשך של עגנון על אובדנם הקטסטרופלי של כתביו וספריותיו שלוש פעמים בשרשרת אסונות אישיים וקולקטיביים, ומעל כולם השריפה 'המיתולוגית' של כל ספריות עירו בוטשאטש בשנת 1865. מכאן - מאירוע היסטורי זה אשר לסבו ר' יהודה פארב היה חלק חשוב בריפויו - מתגלגלת התֶמה החוזרת בכתבי עגנון של סופרים ואוהבי ספרים שספריותיהם עלו באש, וכן התעניינותו העקבית בספרות השבחים ובסיפוריה על כתבים נשרפים וכתבים גנוזים. מכאן מתגלה גם הפיצוי האסתטי והאידאי שנמצא לו בדמות עיצובו של 'קורות בתינו' כחלל רב-קולי עצום של ספרים בני תקופות שונות, המשוחחים כביכול ביניהם ומבקשים מהמספר להכריע בין עמדותיהם השונות. כל זה מוליך לחיבורו של קורות בתינו כ'סיפור שבחים (הגיוגרפיה) של העצמי הכותב', כלומר לעיצוב האישיות היוצרת של עגנון עצמו כמי שממשיך להיטלטל בין מסורות של חכמים קדומים אנשי מגיה וחכמי אסטרונומיה לבין חכמי הלכה שידיעת התורה שלהם מגיעה כדי ידיעתה כולה בעל-פה והפיכתה מתורת ספרים כתובה לתורה שכולה בעל-פה.

בכרך זה נפרשת מפה ביבליוגרפית המשחזרת עשרות חיבורים מימי-הביניים ועד לעת החדשה, בין שהם נזכרים ובין שהם נרמזים בספר קורות בתינו. זהו אפוא חיבור עקרוני ביחס לַתכונה שיצאו לה מוניטין של עגנון כ'ספרייה מהלכת' של הספר היהודי, ובעיקר של השיח הפנימי הסוער שדעתו הייתה נתונה בו ביחס לחיבורים הכלולים בה. בתוך שיח זה שוקעו הרהורים ספרותיים עקרוניים ביחס לשאלת נצחיותו המסופקת של הספר היהודי ואפשרויות 'התקיימותו' בתודעה קולקטיבית משננת דווקא בעת אובדנו בשריפה או גניזתו מרצון.

בחלקו השני של הספר נזכרות גם כמה עבודות של עגנון מחוץ לקורות בתינו כמו בסיפור 'ספר שאבד' מהקובץ עיר ומלואה כבפרויקט ספרותי 'צפתי' שעגנון החל בו בסיפורו 'מעשה העז' ושני אלה עומדים כדיפטיך זה לצד זה ומטילים אור על מקומה של הספרות היהודית במעברה מהגולה לארץ-ישראל. שאלת ההיסטוריות של עיצובים ספרותיים עומדת גם במרכז הדיון על המבנה המטאפיסי האורבני של 'חנותו של מר לובלין' וברומנים של עגנון בחתימת הספר.

בספר מפתחות ביבליוגרפיים מפורטים של עשרות חיבורים שעגנון נשען עליהם בכתיבת קורות בתינו וכן תצלומיהם של ספרים נדירים ותעודות נדירות ששימשו את עגנון בכתיבת חיבורו זה.

פרופ' אבידב ליפסקר, מחשבות על עגנון - כרך ב'

ספר זה מבקש לשרטט את חלקי תמונת ׳הסובייקט הכותב׳ של ש"י עגנון אשר כל אחד מהם נולד מן הדמיון הסכולסטי האגור בספריית התודעה גדולת הממדים שלו. בפרק הראשון מתוארת תודעתו של המאמין המבוהל ר׳ יודיל חסיד, גיבור הרומן הכנסת כלה. ר׳ יודיל חסיד אחוז בסיוט תיאולוגי בעולם של כפילויות ההולכות ומתרבות עד לאין סוף .

בפרק השני מצטייר הסובייקט הכותב כאיש נרעש מסודם של כתבים הפרוש לעיניו כל הזמן, במציאות הממשית של סמוך ונראה. המציאות כפשוטה היא אפיפניה של ספרייתו הסודית.

היפוכה של המחשבה שבפרק זה נפרש מחדש בפרק השלישי, אשר בו מתוארת השקפתו של עגנון לגבי העולם הנוכרי האירופי אשר לו ייחד את ספרו בחנותו של מר לובלין. העולם הנוכרי ניצב ׳מאחורי עורפו של עולם׳.. זו פרדיגמה של אחרוּת גמורה, של ׳נעלם מוחלט׳, אשר לה הקדיש עגנון את הרומן הטיפולוגי שלו כאחרוּת מהופכת של שתי אסכטולוגיות, יהודית ונוכרית, הצוררות זו את זו למוות.

בפרק המחשבה הרביעי , ׳מחשבת הספר׳ המפותלת של עגנון המחפש אחר דרכי ההתגלות של הספר כממשות שהמציאות מחביאה ׳תחת אבן אחת׳. עיני הביבליופיל שבו תרות אחר דרך היעשותו של הספר מ׳דבר׳ גנוז לחפץ בעל מאנה, למכונן מציאות וממשות ריאלית. ה׳פיזיס׳ של הספר , היא ההירָאוּת של המטפיזיקה שלו. עבודת הספר היא מעשה טקסי־פולחני שבפרקטיקה שלו מגולמת 'המטפיזיקה המשתמעת' של הסובייקט הכותב ומסמנת את צורת ההיערכות שלו בעולם הממשי. הפרק סוקר את מהדורותיהם הביבליופיליות של כתבי עגנון ואת מעורבותו בדרך היעשותן.

לתוכן העניינים

פרופ' אבידב ליפסקר, מחשבות על עגנון

הספר זכה בפרס - ס. יזהר - 2017.
פרקי הספר הם מקטעי מחשבה על מה שאינו בדיוני ואינו מומצא, והוא שקוע בקרקעית הכרוניקה המיתולוגית שברא עגנון ככתב זיכרון לקהילה היהודית ובעיקר לטקסטים הנעלמים שלה. ממשות זו שכוסתה באבק ארכיאולוגי, עגנון נושף עליה ומציב אותה מחדש בכל בּוֹהקהּ הממשי, שהוא תמיד מפליא יותר מכל משמעות נכפלת שמגלה הפרשנות על הבדיון האירוני, כביכול, של עגנון. זו בעיקר הממשות של הערצת ממלכת התורה שהיה לה קיום אוטופי מאתיים שנה בימי 'ועד ארבע ארצות', ואשר רעש קריסתה מהדהד עדיין באזני המספר בספר 'עיר ומלואה'.
הספר עשוי מפרקי התבוננות במצבים נבחרים של הכרוניקה המיתולוגית הזו: ברית האהבה בין לומדי התורה והשנאה המאגית שמאכלת אותה מתוכה, הברכה והקללה הסמויה הצפונות בדיבור היום-יומי העממי שבפי תלמידי חכמים ('שני תלמידי חכמים שהיו בעירנו'), הגורל המוזר של ספרים שנעשו ללא ידיעת בעליהם לגיבורים בעלי רצון משל עצמם וקמו לכלות את האוחזים בהם ('האיש לבוש הבדים'), סוד התגלותו של 'החכם הנסתר' ('המבקשים להם רב או ברוח המושל'), הרוע שמגייס את סודותיה של חכמה זו עצמה כדי להצמיתה ('מחמת המציק'), והמאיים מכול: הממלכה הנוכרית ש'מאחורי עורפו של עולם', והיא הסיטְרא אחרָא של האוטופיה היהודית ('הנעלם'). בכל פרקי המחשבה האלה מתגלים שוב ושוב הכתבים הגלויים והסמויים של ספריית-עגנון-הכותב כנפרשים לעדן טקסטואלי נטול גבולות שבו התעברה המציאות ואליו היא תמה לגווע.

This collection of essays covers a hundred-year history of Russian-language literature in Israel, including the pre-state period. Some of the studies are devoted to an overview of the literary process and the activities of its participants, others—to individual genres and movements. As a result, a complex and multifaceted picture emerges of a not quite fully defined, but very lively and dynamic community that develops in the most difficult conditions. The contributors trace the paths of Russian-Israeli prose, poetry and drama, various waves of avant-garde, fantasy, and critical thought. Today, in Russian-Israeli literature, the voices of writers of various generations and waves of repatriation are intertwined: from the "seventies" to the "war aliyah" of the recent times. Both the Russian-Israeli authors and their critics often hold different opinions of their respective roles in Israel’s historical and literary storms. While disagreeing on the definition of their place on the map of modern culture, Russian-Israeli writers are united by a shared bond with the fate of the Jewish state.

Roman Katsman is an Israeli scholar of Hebrew and Russian literature. He was born in Ukraine in 1969, repatriated to Israel in 1990, and is currently a full professor at Bar-Ilan University and head of the program for Jewish-Russian literature. His most recent books, published by Academic Studies Press, examine Israeli Russian-language literature.

Maxim D. Shrayer, bilingual author, scholar, and translator, is a professor at Boston College. Shrayer was born in Moscow in 1967 and immigrated to the US in 1987. His recent books include A Russian Immigrant: Three Novellas and Of Politics and Pandemics. Shrayer’s new literary memoir, Immigrant Baggage, was published in 2023.

The world of theatre, like the world of law and the world of psychology, deals with the human soul. These are fascinating worlds, which are often found in internal contradictions. They teach us that we must not only see what is presented superficially in front of our faces, but also look inward and thus see ourselves as well.

This book deals with six plays, originally written in Yiddish, but translated into many different languages, which have been staged with great success around the world, thus showing the universal power of the text. It examines these texts for the first time from a legal and psychoanalytical perspective, which sheds new light on the theatrical work as well as the conflicts between the characters.

החל מהולדתה, לפני כמאתיים ושמונים שנה, חוללה החסידות מפנה בעולם היהודי והולידה בו צורות של חשיבה, מיסטיקה, אורחות חיים ואופני הבעה ויצירה, שעיצבו, ועדיין מעצבות, את פניו. 

ספר זה מעניק לקוראיו גישה נוחה ומהירה אל העושר העצום של הספרות החסידית, העיונית והסיפורית. הערכים שבספר נכתבו בידי חוקרי חסידות מובילים, ומקיפים נושאים מרכזיים בחסידות תוך פרישת פנורמה רחבה של המגוון החסידי לדורותיו. הערכים מתבססים על תשתית עשירה של מקורות שנבחרו בקפידה מן הספרות הדרשנית-עיונית של החסידות ומן הסיפור החסידי. המקורות מלווים בדברי הסבר וכן בסקירה מקיפה של הנושא על ביטוייו בחצרות החסידיות השונות ולאורך תקופות מרכזיות בחסידות. שילוב זה בין המקורות עצמם לדיון הממקם אותם בהקשר הרחב, יוצר חוויית קריאה שיש בה מן המגע הבלתי-אמצעי עם לשונה של החסידות ועם הרוח שלה. 

בנוסף לעיסוק הממוקד בנושאיה המרכזיים של החסידות, הספר מציע גם מבואות עשירים הנותנים מבט כללי על עולמה של החסידות- מחשבתה, אורחות חייה וההיסטוריה של התנועה. כל מי שמתעניין בחסידות, בבשורתה ובחידוש שהביאה לעולם ימצא בספר זה אוצר בלום של תובנות, כלים רעיוניים, נקודות מבט רעננות והמשגות מאירות עיניים. 

ר' מנדיל (מרוקו ואלג'יריה, המאה הט"ז) הוא דמות מפתח מכמה וכמה בחינות: הוא חי ופעל בצומת זמנים קריטי, בתקופת המעבר משירת ספרד על מאפייניה בשירת החול ובשירת הקודש לשירה שרוב רובה קודש. הוא תרם תרומה משמעותית להסבת תכנים, ציורי לשון וצורות שיר מן החול אל הקודש, בעיקר בדרך האלגוריה. עוד זאת הוא זכה להערכה רבה בקרב בני דורו והדורות הבאים אחריו, ואף הוצג בין משוררי השורה הראשונה. התחושה כי עומד לפנינו משורר בעל שיעור קומה ניכרת היטב גם בדברי המעתיקים, מי ברמז ומי במפורש. שירתו נקלטה היטב בקובצי הפיוטים בכתבי היד ובדפוסים בצפון אפריקה והשפיעה לא מעט על השירה העברית בצפון אפריקה הבאה אחריו. זו שירה, שהשילוב בין מסורת רבת שנים לייחוד, למקוריות ולשליטה מוחלטת בסגולות השירה ובלשון על כל רבדיה, העניקו לה איכות מיוחדת ועומק בעל משמעות.

בפרקיו השונים הספר מציג בשיטתיות את מכלול שירתו של מנדיל לסוגותיה ולסוגיה השונים, ומתאר את ייחודם הפרוזדורי, התוכני והליטורגי. בכל תחנה ותחנה מסומן מסלול הכתיבה של מנדיל הממשיך מסורת בצד חידוש.

גולת הכותרת בחיבור היא מהדורת השירים. הההדרה המוקפדת של השירים מעמידה דיוואן שירה מבואר למופת. הספר מפיץ את אור השירה העברית בצפון אפריקה והופך אותה לחלק  מן התרבות העכשווית של מדינת ישראל.

ספרו החדש של פרופ' אבידב ליפסקר 'אקולוגיה של סביבות ספרותיות' בהוצאת ספרים כרמל שזכה גם לתמיכת הקרן הלאומית למדע.

ראה אור גיליון 47 של כתב העת ביקורת ופרשנות. ערכו: פרופ' תמר וולף-מונזון וד"ר ורד טוהר.

ראה אור ספרו של ד"ר דב הכהן "אוצר הספרים בלאדינו 1960-1490: ביבליוגרפיה מחקרית מוערת" בהוצאת יד יצחק בן-צבי. הספר מכיל רישומים של מעל 4000 כותרים והוא הביבליוגרפיה המקיפה ביותר שנערכה עד כה של ספרי לאדינו.

נערה יהודייה שישבה לשולחן הכתיבה באמצע המאה התשע־עשרה בהחלטה נועזת לכתוב בעברית, כבר התגברה על הרבה מן המוסכמות החברתיות והדתיות שחסמו מלכתחילה את דרכה לכתיבה ב’שפת הקודש’, ממנה הודרו נשים יהודיות. אולם עתה גילתה את הקושי שהעמידה בפניה עצם המסורת הטקסטואלית העברית, שככלל נכתבה על ידי גברים. נושאיה, לשונה ודימוייה של מסורת זו תאמו את כותביה הגברים, אך הרבה פחות מכך את זהותה ועולמה של האישה הכותבת.

את הסתירה שבין הרצון להיות חלק מן המסורת הספרותית העברית ובין אי התאמתה של מסורת זו לביטוי נשי, מנסות ליישב כותבות עבריות, אז כהיום, על ידי קריאתם המחדשת של הטקסטים העבריים הקנוניים בעיניים נשיות. באופן זה הם מנוּכָסים ומותאמים לביטוי, שלא נכלל בהם מראש, של זהות נשית.

ספר זה משלב פרקים שונים של כתיבת הנשים העברית, מן הכותבות המשכילות באמצע המאה התשע עשרה ועד סופרות ומשוררות במאה העשרים, לאמירה כוללת בדבר דרכה של הכותבת העברייה ─ מן המרחב שמחוץ למסורת התרבותית הקנונית, אל תוכה.