ספרים

דן מירון

״פרץ הכניס את ביאליק ל׳קודש קודשיו׳, ׳מעבדת׳ היצירה שלו. כלומר, הוא פתח לפניו את דלת חדר העבודה שלו, קרא לפניו טקסטים, וביאליק התבקש לחוות דעה, לפרץ היה אמון מלא בטעמו ובחושיו הספרותיים. כך נעשה המשורר העברי עד־שותף לחיי היצירה של הנסיך היריב. הלה רחש לו אמון כה רב, עד שגילה לו כמה מתוכניותיו היצירתיות , דבר שאיש, להוציא אולי מקורבים אחדים, לא הובא בסודותיו״.

במסה בת שלושה פרקים, בין שני הרים , זוגות סופרים: קרבה, ריחוק וחיכוך יצירתי, חושף דן מירון את זיקות היצירה אצל ארבעה מן היוצרים היהודיים המודרניים המרכזיים: חיים־נחמן ביאליק, יצחק ליבוש פרץ, שאול טשרניחובסקי ואורי-צבי גרינברג. מירון מתחקה כאן אחר קריאתו של סופר בכתביו של סופר אחר בן זמנו, ומניח את עקרונותיה של אוריינות טקסטואלית עקיפה: קריאה בעיניו של אחר. בתוך כך הוא משמיע שוב את קולה של השירה העברית והיידית, במלאת כמאה שנה לערך מאז כתיבתה: מהי הירושה האסתטית שהותירו מנסחיו של הביטוי העברי הספרותי המודרני? והאם ניתן עוד להיכנס בשערי יצירתם?

לספר מצורפת הקדמה מאת לילך נתנאל, שעניינה החניכה הרגשית שהציעה הספרות היהודית מודרנית לקוראים בני זמנה, וגלגוליה של חניכה זו בקרב קוראים מאוחרים.

המחלקה לספרות עם ישראל

הוצאת אוניברסיטת בר-אילן

"משא" היא סדרת ספרים חדשה בעריכת לילך נתנאל, המוקדשת למסות בעברית-ישראלית. היא נערכת בתוך אי-ודאות באשר לכתיבה ולקריאה, ושואלת לאן להוליך את מחשבת הספרות, את התיאוריה הביקורתית, את כתיבת ההיסטוריה ואת רשמי ההתנסות בעולם.

המסות בסדרה מתייצבות על קו הגבול שבין הקטן והגדול, בין הידע האובייקטיבי וההתנסות האינטימית, בין קביעות עובדתיות לבין שברי התרשמות, בין ביזור לבין כינוס. הן כתובות בקולו של אני חושב, אך מזמינות לשותפות רגשית והגותית של רבים.

--

יהודה שנהב-שהרבני, סיפור שמתחיל בגבות של ערבי: תרגום בדיאלוג עם אליאס ח'ורי

הספר הפותח את הסדרה הוא מסה מאת פרופ' יהודה שנהב-שהרבני, על עבודתו כמתרגם העברי של הסופר הלבנוני אליאס ח'ורי. המסה פותחת בתיאור חייו ויצירתו של ח'ורי. בהמשכה מגולל שנהב-שהרבני את מערכת היחסים הנרקמת בין המתרגם לסופר במרחב שבין ביירות, עירו של אליאס ח'ורי, לבין תל-אביב, עירו של יהודה שנהב. זוהי הזמנה אינטימית ומושכלת, רגשית וביקורתית גם יחד, לדיאלוג בין הספרות העברית לספרות הערבית.

"בהיעדר דיאלוג עם הספרות העברית, התרגום מערבית ממלא זמנית את החלל. תרגום בדיאלוג הוא אקט פוליטי המבקש לעורר בה בעת את הנוכחות המרחבית והטמפורלית בין שני סובייקטים לשני גופי ידע שהופרדו מבחינה גיאוגרפית והיסטורית, ושמסלוליהם מצטלבים עתה בחיפוש אחר נקודת התחלה. איך נראה דיאלוג של מתרגם עם סופר?" (עמ' 51)

אורי צבי גרינברג בשנות העשרים

מחקרים ותעודות

בעריכת: אבידב ליפסקר, תמר וולף-מונזון

קןבץ מאמרים זה הוא השלישי בסדרה של דברי מחקר על ספרי השירה של אורי צבי גרינברג, הרואים אור בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן.

המשתתפים בקובץ: חניטה גוטבלאט, משה גולצ'ין, סיון הר-שפי, בנימין הרשב, תמר וולף-מונזון, דוד וינפלד, חנן חבר, אבידב ליפסקר, אורית מיטל, דן מירון, גדעון קצנלסון, נטע שטהל וזיוה שמיר.

Series: 

• Jewish and Christian Perspectives Series, Volume: 37

Volume Editors: Pieter B. Hartog, Shulamit Laderman, Vered Tohar, and Archibald L.H.M. van Wieringen

Jerusalem and Other Holy Places as Foci of Multireligious and Ideological Confrontation brings together the papers that were read at an international conference at the Schechter Institute in Jerusalem in May 2018. The contributions to this volume develop a multi-disciplinary perspective on holy places and their development, rhetorical force, and oft-contested nature. Through a particular focus on Jerusalem, this volume demonstrates the variety in the study of holy places, as well as the flexibility of geographic and historical aspects of holiness.

בעשורים האחרונים ידעה הלאדינו, לשונם של מגורשי ספרד, תמורות רבות בישראל. הלאדינו, טוען שמואל רפאל, חוותה תחייה תרבותית. קהיליית השיח הקטנה שרבים ניבאו לה היעלמות בעתיד הקרוב, הפכה להיבט חשוב במורשתם של ה'לאדינואים', צאצאי היהודים הספרדים ובמובנים רבים לא רק במורשתם, אלא בתרבות הישראלית בכללה. "לאדינו כאן ועכשיו" מבקש לבחון את שינוי המגמה בתחום הלאדינו ותרבותה בישראל. בשלושה־עשר פרקיו נבחן הממשק בין תרבות הלאדינו ובין החברה הישראלית. מי הם ה'לאדינואים' ומהו יחסם למורשת התרבותית של הוריהם? האם המורשת התרבותית של שפת הלאדינו ותרבותה היא "חנוט היסטורי" — שריד נוסטלגי של עבר שאיבד את חיותו — או כוח חי שבאמצעותו העבר לא רק שורד, אלא גם משפיע על ההווה? השאלות הללו נבחנות לאור הביטויים המפתיעים של חיוניות הלאדינו בחברה היישראלית.

יידיש בסימן קריאה: מלשון דיבור לשפת תרבות
מאת פרופ' נתן כהן

ראה אור הספר בשפה הרוסית של פרופ' רומן כצמן "מציאות חמקמקה: מאה שנים של ספרות ישראלית-רוסית (1920-­2020)" (Boston: Academic Studies Press, 2020).

הספר דן ביצירות של כמה סופרים, מאברהם ויסוצקי שכתב ברוסית בארץ ישראל בשנות ה-20 של המאה הקודמת, ועד לדניס סובולב הכותב כאן כיום. במוקד העניין נמצאת שאלת מהותה של המציאות והממשות, המתגלמת במלוא מורכבותה בספרות ייחודית זאת, שעצם קיומה הוא אחד הפלאים של התהליך הספרותי המודרני. הספר נפתח בדיון תאורטי, המציג את יסודותיה של הספרות הישראלית-הרוסית בהקשר של ריאליזם-4.0, האופייני לתקופת התעשייה-4.0, ותוך התכתבות עם הזרם, התופס תאוצה היום, של הריאליזם הספקולטיבי. לאחר מכן מוצעת קטגוריזציה חדשה של הריאליזם הספרותי, והיא באה לידי בחינה ויישום בשורה של טקסטים, המאופיינים בפואטיקות ואידאולוגיות שונות, כגון אלה של מרק אגרט, יוליוס מרגולין, יעקב ציגלמן, אלי לוקסמבורג, אלכסנדר גולדשטיין, דוד מרקיש, יליזבטה מיכייליצ'נקו ויורי נסיס.

מונוגרפיה ספרותית

מאת לילך נתנאל

ספר זה הוא מחברת קריאה ביצירתו של זלמן שניאור (שקלוב 1887–ניו יורק 1959). קריאה זו מבקשת לה דרך ביצירתו הענפה של מי שנחשב אך לפני כמאה שנה לאחד היוצרים היהודים המודרניים הגדולים בדורו. מתוך עיון במסכת חייו וביצירתו של שניאור, הספר נוגע גם בהיקפיה הנרחבים של תרבות הספר היהודית המודרנית, שנכתבה ביידיש ובעברית בווילנה, בוורשה, באודסה, בניו יורק ובתל אביב.

במוקד הספר ניצב שילוב הכלים שביצירת שניאור - לשון יידיש ולשון עברית, מסכת השירה ומסכת הפרוזה. שניאור נמנה עם היוצרים הלאומיים בעברית ונודע גם כמספר יידיש פופולרי. את שיריו קראו רבים כביטוי מודרניסטי מהפכני, ואילו אחרים ראו בהם תוצר שמרני ומיושן של צאצאי ההשכלה היהודית במזרח אירופה. אך תיבת התהודה שבחללה התפתחה יצירתו רחבה מכל אלה, והיא אוצרת בתוכה את השפעת הספרות העברית החדשה בצד חניכה אירופית, שברי מדרש ואגדה, רשמי בדיון אוריינטליסטי ופולחן קדום, ואת זכר מִכוות האש של ההגירה והפליטות. הרחק מאחדות ומפיוּס, יצירת שניאור מסמנת מתווה מסועף, מרתק, של הספרות היהודית המודרנית במחצית הראשונה של המאה העשרים.