ספרים

תאור
'אקולוגיה של ספרות' הוא תחום תיאורטי חדש המבקש להחליף את השיח ההיסטוריוגרפי על 'הרפובליקה הספרותית'. האקולוגיה של הספרות מבקשת לפרק את המרכיב האלים שבשיח על מאבקים סגנוניים, על מרידות בממסדים ספרותיים ועל מהפכנות ספרותית, ולהציע מחשבה היסטוריוגרפית חדשה המעלה שאלות במושגיה של האקולוגיה ומעיינת במערכות תרבות משתנות ומתחדשות באמצעות הבנת המשובים הפנימיים שלהן וזיקתן לסביבה שלהן. הספר מגולל את תולדות המחשבה על 'אקלימים תרבותיים' מאז המאה השמונה-עשרה, ומציע את מחשבתו של גריגורי בייטסון על 'האקולוגיה של הרוח' כבסיס למחשבה חדשה על תרבות וסביבה כשלמות אחת. בספר פרק מרכזי המציע מערכת מובנית של מושגים לדיון ב'גומחות ספרותיות', 'הביטטים ספרותיים', מרכיבים קנוניים ומרכיבים 'שוליים' כמכונני מנגנוני היזון ומשוב פואטיים. פרק שלם ייוחד לקריאות אקולוגיות בספרות העברית בהתחלותיה (מ"י ברדיצ'בסקי) ובגילוייה המודרניים (א' אפלפלד).

כרך יב בסדרה תולדות השירה העברית מחיבת ציון עד ימינו, מוקדש לשירה הנכתבת לאחר קום המדינה. וממוקד בתמורות הפואטיות המתבשרות ביצירה הפיוטית המקבת ובדברי העיון של נתן זך. העיקרים בתורת השיר של המשורר הותוו במחקרו "זמן וריתמוס אצל הנרי ברגסון ובשירה המודרנית", כמו גם במסות, שבמרכזן, פולמוס עם הפואטיקה שהופגנה בשירת נתן אלתרמן. מחקר המתגלה כמנשר, מורה הלכה, לדורו ולדורות הבאים. ההנחות העקרוניות מוסבות לזמן אנושי, המחליף את הזמן הכרונולוגי ומנגד המחזוריות כצורת יסוד, בעונות השנה, חילופי יום וחלום, חיים ומוות, אהבה ופרידה. כל אלה מגשרים בין שירי המשורר, בחריזה החופשית, החורגת מסיומי השורות, ונענית לפסיחה. תחביר המשנה את הצורות הסגורות, הסימטריות, במבנה השיר ומציב במקומן צורות פתוחות, א־סימטריות, אלא אם כן, מדובר בשירים מחורזים לשעשועים ולילדים.

כתבי נתן זך המקובצים מהווים מכלול אנציקלופדי. תוכנו רצוף נדודים ושהיות קבע. אוטוביוגראפיה עתירת רגשות, סיבוכים ונכונות לעמידה בשער, נגד מלחמות ולאומניות. המשורר כאיש אשכולות, מתמיד ללמוד וללמד, לערוך, לפרוש ולהשתייך, כשהוא מופנם ומוחצן בעת ובעונה אחת. שוחר דעת, מתייסר בנבכי הבדידות שבנפש ויוצא מהם להרפתקאות מתחדשות.

שפע המוטיבים מתבצר בשיריו בססגוניות הצורות ובמערך הנדבכים, ארכאיים, מודרניים, פוסט־מודרניים. השירים זכו לפרסום בדרך קבע בעיתונות, בקבצים, מאספים, בספרי שירה, בסיפורת, במחזאות. ובהגות. מקומו בתולדות השירה העברית, חייב להקדיש לו כרך שלם, רחב־יריעה, נדרש לספרים כמכלול, ולכל שיר ולכל מחרוזת ומחזור, בנפרד.

מחבר הסדרה הלל ברזל, פרופסור לספרות עם ישראל ולספרות משווה באוניברסיטת בר־אילן ובמוסדות אקדמיים בישראל ובארצות הברית. הוא גם המחבר של הטרילוגיה: המאה החצויה ממודרניזם לפוסט-מודרניזם, הספרות ורוח התקופה, הרואה אור אף היא בספרית פועלים. זכה בפרסים ספרותיים: ישראל אפרת, אקו"ם למחקר, ביאליק לחוכמת ישראל, ראובן ולנרוד, גבריאל ומרים טלפיר, ס. יזהר, אברהם קריב, רמת־גן. וכן בתארים, לציון מחקר אקדמי, מלווה בהוראה והדרכה: יקיר תל אביב, יקיר תנועת הצופים בישראל.

כרך ראשון: שירת חיבת ציון כרך שני: שירת התחייה: ח.נ. ביאליק. כרך שלישי: שירת התחייה: שאול טשרניחובסקי. כרך רביעי: שירת התחייה: אמני הז'אנר. כרך חמישי:שירת ארץ ישראל: מודרניזם וקלאסיקה: שלונסקי, אלתרמן, גולדברג . כרך שישי: שירת ארץ ישראל: אקספרסיוניזם נבואי. כרך שביעי: שירת ארץ ישראל: רומנטיקה, אידיאולוגיה, מיתולוגיה. כרך שמיני: שירת ארץ ישראל: מהפיכות צורניות. כרך תשיעי:שירת ארץ ישראל: מיסטיקה וסימבוליקה. כרך עשירי: שירת ארץ ישראל: ליריקה. 

כרך יא בסדרה תולדות השירה העברית מחיבת ציון עד ימינו, מוקדש לשירת ישראל, הנכתבת לאחר קום המדינה. הכרך ממוקד בתמורות הפואטיות המתבשרות ביצירותיהם של שניים מבכירי המשוררים והמשוררות, דוד אבידן ויונה וולך.

סימן ההיכר המשמעותי של שלב זה בדברי ימיה של השירה העברית לתקופותיה, לדורותיה, למחוזות היווצרותה הוא המעבר הקיצוני מפואטיקה סמכותית ממורשת הדורות, לפואטיקה אישית. הביוגראפיה היא המקור לססגוניות הצורות, לסוגות ייחודיות, להקשרים חדשים. 

רוח התקופה והמציאות הלאומית והמדינית החדשה משפיעה על אופק הראייה. החלל הקוסמי יורש את מקומם של שמי-השמים הבראשיתיים.

כזוהי הפואטיקה תלוית לווין, מחשב או סם ספציפי, המופיעה אצל אבידן. נוספות לכך, החלפת הצירופים בגבולות המליצה התנ"כית והספרותית, במילים מתקצרות ומתחברות. וכן בחתירה לחזותיות ולצליליות בתבניות מתחדשות בתמידות.

יונה וולך יוצאת מן הסמלים החילוניים לסמליות דתית, סקסואלית. האני העצמי מתגלה ומתחבר לנבכי המעמקים הנפשיים. גם אבידן וגם וולך, מעמידים עצמם במרכז ההוויה והחוויה, כמנוף למבע השירי, בצאתו מרשות־היחיד לרשות־הרבים. שניהם מצרפים משחק לווידוי, רצינות להיתול. שירים, שעל אף התרכזותם באני, מזמינים קריאה בציבור, הלחנה, ופרסום. וכן מציעים עיקרי יצירה לדורות הבאים,  ומתווים דרך לזולתם.

לקביעת מקומם הראוי של אבידן ּוולך בתולדות השירה, נדרשה פרשנות נרחבת. התייחסות לרצף, למוקדם ולמאוחר. התחייבה התוודעות למכלול בחלוקתו לקבצים, למחרוזות ולמחזורים. תקופה חדשה, שירת ישראל, בהמשך לשירת חיבת ציון, שירת התחייה, שירת ארץ-ישראל, מתייחדת במיטב הפירושים למיטב היצירות.

מחבר הסדרה הלל ברזל, פרופסור לספרות עם ישראל ולספרות משווה באוניברסיטת בר־אילן ובמוסדות אקדמיים בישראל ובארצות הברית. הוא גם המחבר של הטרילוגיה: המאה החצויה ממודרניזם לפוסט-מודרניזם, הספרות ורוח התקופה, הרואה אור אף היא בספרית פועלים. זכה בפרסים ספרותיים: ישראל אפרת, אקו"ם למחקר, ביאליק לחוכמת ישראל, ראובן ולנרוד, גבריאל ומרים טלפיר, ס. יזהר, אברהם קריב, רמת־גן. וכן בתארים, לציון מחקר אקדמי, מלווה בהוראה והדרכה: יקיר תל אביב, יקיר תנועת הצופים בישראל.

כרך ראשון: שירת חיבת ציון כרך שני: שירת התחייה: ח.נ. ביאליק. כרך שלישי: שירת התחייה: שאול טשרניחובסקי. כרך רביעי: שירת התחייה: אמני הז'אנר. כרך חמישי:שירת ארץ ישראל: מודרניזם וקלאסיקה: שלונסקי, אלתרמן, גולדברג . כרך שישי: שירת ארץ ישראל: אקספרסיוניזם נבואי. כרך שביעי: שירת ארץ ישראל: רומנטיקה, אידיאולוגיה, מיתולוגיה. כרך שמיני: שירת ארץ ישראל: מהפיכות צורניות. כרך תשיעי:שירת ארץ ישראל: מיסטיקה וסימבוליקה. כרך עשירי: שירת ארץ ישראל: ליריקה.