ספרים

מהדורה ביקורתית מוערת ומבוא
יצחק למדן (מְלינוֹב, אוקראינה 1954-1897 תל-אביב, ישראל) נמנה על המשוררים המרכזיים מדור העלייה השלישית לצד אורי צבי גרינברג, אברהם שלונסקי, ש' שלום, אלכסנדר פן ואביגדור המאירי. יצירתו הספרותית משקפת את שלב המעבר החשוב של הגירת המודרניזם בשירה מהמרכז הספרותי המזרח-אירופאי אל המרכז הארץ ישראלי בראשית שנות העשרים. יצירתו הספרותית זכתה לכינוס ולקנוניזציה במהדורת כל שירי יצחק למדן אך הצד האישי של חייו - הביוגרפיה הנפשית שלו - ומערכת היחסים שנרקמה בינו לבין הסובבים אותו, נותרו אצורים ביומנו האישי שנותר גנוז בכתב-יד. למדן החל לכתוב יומן זה בהיותו בן שבע-עשרה (קיץ, 1914).
היומן, שנכתב בעברית האפיינית לכותבים בראשית המאה העשרים, מתעד את ימי נדודיו באוקראינה שלאחר מלחמת העולם הראשונה, את ימי המהפכה ומלחמת האזרחים שלאחריה במקומות הבאים: מְלינוֹב, הוֹבין, לוּצְק, ובְּרֶסְטֶצְ'קָה, ולאחר מכן עוקב אחר ימיו הראשונים כחלוץ בארץ ישראל משנת 1920 עד 1924 במקומות אלה: סֶגֶ'רה, שָׂרוֹנה ותל-אביב. היומן מתעד חמש שנות נערות בגולה וחמש שנים ראשונות בארץ ישראל. שש-מאות וחמישים עמודיו (בפורמאט הנדפס), נכתבו בחמש –עשרה מחברות עבות שנאספו על ידי כותבן ונמסרו בידיו למכון 'גנזים'. המחברת הראשונה התגלתה לאחרונה תוך כדי עריכת היומן. מאז נמסר למשמרת זכה היומן לסקירות קצרות ביותר. משום מצבו הקשה: רבים מדפיו ניזוקו מרטיבות ובלייה וחלקים רבים כתובים בכתב זעיר וקשה לפענוח. מעטים אפוא החוקרים שהתאמצו לקרוא בו והוצאתו לאור תשיב אותו משולי התודעה הביקורתית שאליה נדחק אל מרכז הדיון הביקורתי בתרבות התקופה.

פתח דבר

בשבעת הפרקים שלהלן יובאו קטעי פיוטים שהם פרי יצירתם של פייטנים שמקובל לראותם כארץ-ישראליים; רוצה לומר, שפעלו בארץ-ישראל בתקופה הביזנטית והמוסלמית. פה ושם הרחבנו את היריעה גם לפייטנים בני התקופה שלא התגוררו בארץ-ישראל עצמה, אך ניתן לראות את יצירתם כקשורה במידה רבה ליצירה הפייטנית הארץ-ישראלית.

הקטעים המובאים מתייחסים לארץ-ישראל, והתייחסות זו עולה ממבנה החיבור העומד לפני הקורא: חילקנו את קטעי הפיוטים הנידונים על-פי נושאים וקבענו כותרות לפרקים, כותרות האמורות לשקף נושאים מוגדרים המאפיינים את 'ארץ-ישראל של מטה' – טבעה ויישובה. בסוג כזה של חלוקה יש צד מסוים של מלאכותיות, ולא-אחת הנושאים המובעים בפיוטים חוצים את גבולות החלוקה שהצבנו; ויש מהקטעים שהובאו שעשויים לנגוע במספר היבטים של ההתייחסות לארץ-ישראל. גם הבחירה איננה אובייקטיבית; כל בחירה באשר היא יסודה בטעמם האישי של העורכים, וכך גם בחיבור זה; ולא נותר אלא לראות בקטעים המובאים דוגמאות בלבד לקורפוס גדול ועשיר שבמסגרת הנידונה הובאו רק כמה מנציגיו.

מתוך: ארץ-ישראל בפיוט הארץ-ישראלי: מורשת חז"ל, המסגרת הפיוטית, אידאולוגיה וראליה:

ובכן יבושו ויחפרו ויכלמו

הָאוֹמְרִים לְכִילַי שׁוֹעַ / הַבּוֹחֲרִים בְּשִׁקּוּצֵי תַעַב

הַגָּלִים לְגִלּוּל גִּלּוּי גּוּף / הַדְּבֵקִים בְּמֵת לִפְנֵי חָי

הַהוֹמִים וְשָֹטֵי כָזָב / הַוָּתִיקִים בְּרָעָה לְהָרֵעַ

הַזְּהוּמִים בְּזִבְחֵי מֵתִים / הַחֲלוּקִים עַל צִוּוּיָ

A simple tailor, the protagonist of the great Yiddish author Sholem Aleichem’s last theatrical drama, suddenly becomes rich, but loses his money on account of an obscure cinema deal. The author’s son-in-law and assistant, Y.D. Berkowitz, insisted that the issue of moviemaking be removed from the plot. It seems he tried, among other things, to conceal his father-in-law’s “cinema obsession,” which played itself out between Moscow and New York during the final years of his short life. Until now this story of Sholem Aleichem’s “last love” remained virtually unknown because the majority of relevant documents, written in Yiddish, Russian, Hebrew, English, and other languages, as well as the author’s film scripts, have never been published. By reconstructing the picture of Sholem Aleichem’s extensive contacts with the world of cinema in Europe, Russia, and the US, this monograph throws new light on the famous writer’s life and work, on the background of the incipience of early Jewish cinematography.

בספר זה המחברת מעמיקה חקור בנסיבות היווצרותו של הומור אתני בעל סממנים מקומיים ייחודיים והדים אוניברסאליים רחבים. היא מציגה, מסבירה ומנתחת לעומק את סוגת הכינויים הפרטיים שהיו נהוגים בקרב יהודי טיטואן שבצפון מרוקו בהתבססה על מאגר ידע רב היקף של מסורות בעל-פה ובכתב. בקיאותה הלשונית ואוריינותה התרבותית, וכן רשת המידענים הענפה שגייסה, מקנים לספר תוקף מחקרי רציני. בד בבד עם עומק העיון והמחקר שבו מתאפיין הספר הוא שופע צבעוניות מלאת חיים ורווית שעשוע.

המחברת מגייסת לניתוח הטקסטים את הרקע ההיסטורי הייחודי של מרוקו הספרדית, את חכמת לשון החכתייה (הספרדית-יהודית ששימשה את יהודי טיטואן וערים אחרות בצפון מרוקו), את התיאוריות של חקר ההומור וחקר הפולקלור, ואת חושיה החדים כחוקרת מעולה של ספרות וספרות עממית.

הספר לא רק מכונן את טיטואן מן העבר על מפגשיה הבין-קבוצתיים, על ההתייחסויות המורכבות למגדר ולמעמד, על משכיליה, ענייה ויפיפיותיה, אלא אף מספק לנו כלים להבין את מורכבות הקיום של היהודים שחיו בה ואף את עושר הקיום האנושי באשר הוא.

יומן יצחק למדן

ההדרה, מבוא והערות-כתב-יד 'גנזים': 13456/196

מאת אבידב ליפסקר

מהדורה ביקורתית מוערת ומבוא

יצחק למדן (מְלינוֹב, אוקראינה 1954-1897 תל-אביב, ישראל) נמנה על המשוררים המרכזיים מדור העלייה השלישית לצד אורי צבי גרינברג, אברהם שלונסקי, ש' שלום, אלכסנדר פן ואביגדור המאירי. יצירתו הספרותית משקפת את שלב המעבר החשוב של הגירת המודרניזם בשירה מהמרכז הספרותי המזרח-אירופאי אל המרכז הארץ ישראלי בראשית שנות העשרים. יצירתו הספרותית זכתה לכינוס ולקנוניזציה במהדורת כל שירי יצחק למדן אך הצד האישי של חייו - הביוגרפיה הנפשית שלו - ומערכת היחסים שנרקמה בינו לבין הסובבים אותו, נותרו אצורים ביומנו האישי שנותר גנוז בכתב-יד. למדן החל לכתוב יומן זה בהיותו בן שבע-עשרה (קיץ, 1914).

היומן, שנכתב בעברית האפיינית לכותבים בראשית המאה העשרים, מתעד את ימי נדודיו באוקראינה שלאחר מלחמת העולם הראשונה, את ימי המהפכה ומלחמת האזרחים שלאחריה במקומות הבאים: מְלינוֹב, הוֹבין, לוּצְק, ובְּרֶסְטֶצְ'קָה, ולאחר מכן עוקב אחר ימיו הראשונים כחלוץ בארץ ישראל משנת 1920 עד 1924 במקומות אלה: סֶגֶ'רה, שָׂרוֹנה ותל-אביב. היומן מתעד חמש שנות נערות בגולה וחמש שנים ראשונות בארץ ישראל. שש-מאות וחמישים עמודיו (בפורמאט הנדפס), נכתבו בחמש –עשרה מחברות עבות שנאספו על ידי כותבן ונמסרו בידיו למכון 'גנזים'. המחברת הראשונה התגלתה לאחרונה תוך כדי עריכת היומן. מאז נמסר למשמרת זכה היומן לסקירות קצרות ביותר. משום מצבו הקשה: רבים מדפיו ניזוקו מרטיבות ובלייה וחלקים רבים כתובים בכתב זעיר וקשה לפענוח. מעטים אפוא החוקרים שהתאמצו לקרוא בו והוצאתו לאור תשיב אותו משולי התודעה הביקורתית שאליה נדחק אל מרכז הדיון הביקורתי בתרבות התקופה.

Starting with a discussion on the elements of the genre of alternative (counterfactual) history and on its place between the poles of historical determinism and relativism, this book develops a literary theory of the historical alternativeness principle and applies it to the reading of The City with All That is Therein (Ir u-mloa)—one of the most important and less-studied books of the greatest Israeli writer, Nobel Prize winner S.Y. Agnon (1887-1970). The investigation reveals that this principle is by no means inherent solely in modernism and postmodernism, but lies at the very basis of the reading process, particularly at the levels of plot and character origination, and historical and historiographical conceptions that underlie the author’s imagination.

The book is intended for all who are interested in modern literature and theory.

including Table of Contents

היש הצדקה לדבר על כנות בעולמם של סופרים רב-משמעיים ומרובי כוונות כמו ש"י עגנון? שאלה זו ושאלות אחרות זוכות לדיון מדעי נרחב בספר זה, שעולה בו מחדש סוגיית היחס בין אמת ומיתוס, בין נס וסיפורו, בין אותנטיות והבעה, בין אישיות ושיח.

בספר: חקר הכנות: כיוונים וגישות • כנות: כפעולת הדיבור; כנות והטאבו; תפקידי הכנות וסוגיה; כנות כדטריטוריאליזציה; כנות כמטפורה של אמת; אי-כנות; כנות ומיתוס – בין אישיות לאמת • כנות ורטוריקה: כנות ויסודות המעשה הרטורי; כנות כפיגורה רטורית; רטוריקה תרבותית; רטוריקה, כנות ואנתרופולוגיה גנרטיבית; רטוריקה ודמגוגיה; מודל הרטוריקה: הסכסוך הנרטיבי • כנות , רטוריקה ונס: נס וכנותו של המיתוס; נס ויצירת המיתוס; נס ואישיות; נס והתגלות; שיח הנס ביצירתו של עגנון; נס והרטוריקה הקהילתית • עיר ומלואה: שיעורי עגנון ברטוריקת הכנות הקהילתית.

הקדמה בעברית

תוכן העניינים - עברית 

contents

מודל לניתוח נרטיבים

בעריכת:  ורד טוהר, מירב אסף, ערגה הלר וענת קינן.

אסופת מאמרים זו עוסקת בסיפורים שבני אדם מספרים על עצמם ובגישות שונות לחקירתם מפרספקטיבה איכותנית. כל המחקרים נערכו במכללה אחת להכשרת מורים, בה גם סופרו ונאספו. עיקר הדגש בספר הוא בשיטות המחקר והניתוח השונות והמגוונות שהוא מציע בניסיון להבין את הסיפורים ולתת להם פרשנות. כך נפרשת בפני הקוראים קשת של גישות מחקריות המניבות יחד תמונה מרתקת של האנשים הבונים את מערכת החינוך הישראלית. הספר נכתב ונערך על ידי קבוצה של שמונים נשים שעבדה בצוותים קטנים במשך ארבע שנים, בשיתוף פעולה מלא, תוך ניסיון להדגים עבודת נשים במיטבה. הוא נחקר בדרך שניתן להגדירה כדרך עבודה נשית ומציג תוצרים של נשים חוקרות.  

מחקרים ותעודות

בעריכת:  אבידב ליפסקר, תמר וולף-מונזון

קובץ זה בא לחדש את השיח הביקורתי על ספר שיריו רחב-ההיקף של אצ``ג, הנחשב לאחד מהישגיה הגדולים של השירה העברית המודרנית. בקובץ מחקרים העוסקים בשאלת תקפותם של השירים כתעודה היסטורית, בייצוגיותו של הספר לשירת תקופתו ובאופן התקבלותו יוצא הדופן, שזיכה את המשורר בהכרה ממסדית והשיב אותו, לאחר שנות נידוי פוליטי, אל חיקו של הקונצנזוס הלאומי, עיונים במאפייניו
הלשוניים והרטוריים כדגם לשירה עברית מקוננת וגם מגדירה מחדש אזורים שכוחים של כוח תרבותי ופוליטי למימושה של גאולה אישית ולאומית, מסמכים, תצלומים וכתבי יד של המשורר, החושפים פנים בלתי ידועות של דרכי התהוותו של הספר.
בסדרת ``מחקרים ותעודות בשירת אורי צבי גרינברג``.

 

מגילת סתרים על סדר ביאת הגואל צדק היא הסוד השמור ביותר של חסידות ברסלב. המגילה כוללת שתי שיחות של ר` נחמן מברסלב העוסקות בדמותו של המשיח ובאופיו של העידן המשיחי. בד בבד עם גילוי המגילה הטיל עליה ר` נחמן מסך כבד של סודיות. חסידות ברסלב אכן שמרה על המגילה לאורך הדורות כסוד כמוס, ורק אחד בכל דור מותר היה לו לדעת אותה. עתה, מאתיים שנה מאז גילה ר` נחמן את מגילת סתרים , רואה המגילה אור בפעם הראשונה.
המגילה כתובה באופן מוצפן ואינה מתמסרת בקלות לקוראיה. אף לאחר ניסיונות הפענוח הממושכים חלק ממנה נשאר סתום ולא מפוענח. עם זאת לאחר בירור וצירוף זהיר של מה שניתן לפענח, נגלה לקורא חזון נשגב ומלבב של אחרית הימים שיש בו שירה ותפילה, תורה, ניגונים וכיסופים, אהבה וחמלה לכל אדם.

מלבד הניסיון לפענח את רזי המגילה, כולל הספר עיון רחב ומרתק בנושאים שונים הקשורים למגילה ולפשרה. יש בו גילויים חדשים הנוגעים לסוגיות ברסלביות מרכזיות שלא התבררו עד כה, כגון הזיקה בין המשיח לר` נחמן מברסלב, הרקע להתגברות המתח המשיחי בשנת תקס``ו, הזיקה בין פטירת בנו של ר` נחמן להתפוגגות הציפייה המשיחית וכן מתבררת השאלה האם קיימת בקרב חסידי ברסלב אמונה סודית שר` נחמן לא מת או שישוב לחיים עוד בטרם יבוא המשיח. הספר אף דן בהדים שונים למגילת סתרים המצויים בכתבי הזרמים הנאו-ברסלביים החדשים.