פיוט ולחן במסורת יהודי ארם צובא

מורשת הפיוט הספרדי ושלוחותיו חיה וקיימת עד עצם היום בקרב קהילות ישראל. הפיוטים מושרים ומזומרים בכל הזדמנות: בבית הכנסת, ליד שולחן השבת, ובאירועים של שימחה ועצב. כוונת המפעל לבדוק את הזיקות והקשרים שבין המילים והלחן, וכיצד השפיעו זה על זה. תרומת הלחן לתפוצת הפיוט, ולאהדה שהייתה לו בקרב הציבור, גדולה. אולם, לא על הלחן לבדו עומד הפיוט, והטקסט בונה את עיקרי התוכן והאווירה, שהמבצעים קובעים את אופי זמרתם בהתחשב בתכני הפיוט. מחקר זה, יש בו תרומה הן לצד הספרותי והן לצד המוסיקאלי, ומה שחשוב, שהוא תורם תרומה מכרעת להבנה התהליך כולו. במסגרת מחקר זה נעשית עבודת ההדרה של שירי הבקשות על פי מסורת יהודי ארם צובה.