המאה של המונאדות

הספר שלפנינו מציע את התזה שלפיה תורת המונאדות של לייבניץ היא מודל לפרדיגמות מרכזיות במודרניזם של המאה העשרים. הוא מדגים את ממצאיו בתחומו של הרומן המודרניסטי, המיוסד על פואטיקה מונאדולוגית.

בניתוח מקורי ומעמיק מראה המחברת כי המודרניזם מיוסד על ארבעה צירי מעבר מרכזיים: מעבר מתפיסת אדם דיכוטומית של גוף-נפש לתפיסת אדם כתודעה; מעבר מתפיסת אמת מוחלטת לתפיסת אמת יחסית ופרספקטיביסטית; מעבר מפרדיגמה מאחדת להכרה בביזור וב``רב-קוליות`` ומעבר מראליזם לאונטולוגיה פנומנלית, תלוית-הכרה, וכי צירים אלה מצויים בזיקה עמוקה, אם כי לא אסכולאית, עם האונטולוגיה המטפיזית של לייבניץ.
רחל אלבק- גדרון מוכיחה כי ביסודו של הרומן המודרניסטי בכלל והרומן של ``זרם התודעה`` בפרט, מונחת תשתית מונאדולוגית. כך למשל רומן זה מחליף דמויות במרכזי-תצפית, מארגן את הזמן והמרחב במונחים תודעתיים ויחסיים, ומחליף זיקות סיבתיות ביחסי התאמה.